kinderjohren
מצטערת על האיחור - אין לי זמן לכלום... /:
אשתדל להעלות את הפרק הבא כמה שיותר מוקדם:)

כשהאסור מותר – פרק 11.

kinderjohren 21/12/2013 630 צפיות 3 תגובות
מצטערת על האיחור - אין לי זמן לכלום... /:
אשתדל להעלות את הפרק הבא כמה שיותר מוקדם:)

יוזף וגיטל בדיוק יצאו מהספא. עברה בדיוק שנה מאז הנשיקה הראשונה שלהם.
היא הידקה את אצבעותיה סביב פרק ידו, מסוחררת מאושר.
״נהנית?״ הוא חייך אליה, והיא הינהנה.
״אני שמח שנהנית…״ הוא נשק ללחי שלה. הם התקרבו למכונית שלו; הוא פתח את הדלת בעבורה והיא נכנסה.
הם התחילו לנסוע. הרחוב היה כמעט ריק – השעה היתה מאוחרת.
יוזף תופף באצבעותיו על ההגה בעצבנות וחיכה שהרמזור יתחלף.
אין כמעט מכוניות… הוא יכול להמשיך לנסוע אם ירצה. אך הוא נשאר במקום.
הוא התבונן ברחוב. כמעט ריק לגמרי. זוג מבוגר שלוב ידיים, חתול עזוב ו…
״אלוהים ישמור!״
חבורת גברים צעדה ברחוב ובמרכזם גבר משופם… היטלר…
נראה היה שהוא מדבר והגברים האחרים עסוקים בעיקר בלצחוק מכל מילה שנייה שיוצאת לו מהפה.
יוזף התפלל בליבו שאף אחד מהגברים יסתכל על יושבי המכונית, אך היו כל כך הרבה אנשים! למה היטלר תמיד צריך להיות מוקף בפמליה משלו?
הוא לא חיכה שהרמזור יתחלף; הוא האיץ ונסע במהירות לרחוב השני.
״אלה היו…?״ גיטל שאלה בשקט.
״כן. הייתי צריך לחשוב על זה שהיטלר גר קרוב לפה,״ יוזף המשיך לנסוע מהר גם לאחר שהתרחקו.
״היטלר גר קרוב לפה?!״
״כן… גם יש מפקדה נאצית קרוב לפה…״
יוזף הרשה לעצמו לפלוט אנחת הקלה כשהם עברו לרחוב הומה ומלא אנשים.
רק עכשיו הוא הבין את גודל הסיכון שבקשר שלו עם גיטל.
היא נתנה לאצבעותיה לשקוע בשיער שלו. ״אני אוהבת אותך,״ היא לחשה.
הוא הסמיק קלות. ״גם אני אותך,״ הוא חייך. איך היא יכולה לגרום לו לשכוח מכל סיכון בעולם רק עם שלוש מילים וחיוך מבויש אחד…
במחשבה שנייה, הוא אוהב לפרוץ גבולות. הוא מאושר. לעזאזל עם היטלר.

הארבעה כבר נשארו באותו אזור ביער הרבה זמן, בתקווה שזה שנע חודשים לפני כן יחזור שוב.
הגיע היום שבו הם כבר תכננו לצאת – שלושתם סיכמו שהאדם כבר לא יחזור שוב.
בשביל המזל, הארבעה הניחו תפילין באותו בוקר, בפעם הראשונה מאז שהגיעו ליער.
כשהם כבר התחילו לצעוד, נשמע קול מאחוריהם.
״עמך!״
הארבעה הסתובבו בו זמנית. עמד מולם גבר גבוה, שרירי, עם שיער שחור פרוע ועיניים כחולות בורקות.
החמישה הביטו זה בזה במשך דקות ארוכות. הגבר התנשף קצת, אך עמד מולם גאה וגבוה.
לפתע הרשל צעד קדימה ולחץ את ידו של הגבר. ״הרשל.״
״זלמן.״
הם חייכו זה אל זה. הרשל הסתובב והחווה בידו לכיוון חבריו – ״אלה דוד, אלכסנדר ומנדל.״
זלמן התבונן במנדל. ״וואו, בן כמה אתה?״
״קצת יותר משש עשרה,״ מנדל מלמל והשפיל את מבטו במבוכה.
״לא גדול. כמה זמן אתם כבר מסתתרים פה?״ זלמן העביר את מבטו אל אלכסנדר, שנראה נפעם ועם זאת מאושר.
״מי יודע… יותר משנה,״ אמר אלכסנדר.
״יפה מאוד,״ זלמן נראה מתרשם.
״אתה לבד?״ אלכסנדר שאל בחשדנות.
״אני עם הפרטיזנים!״ זלמן דיבר בגאווה. ״לפני כמה חודשים קלטנו אתכם פה, אבל היינו צריכים הוכחה ליהדותכם לפני שהיינו מתגלים בפניכם.״


תגובות (3)

תמשיכיייייייייייייייייייייייי

23/12/2013 11:21

ממש יפה

28/12/2013 15:31

תמשיכייייייי

29/01/2014 12:39
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך