כשהאסור מותר – פרק 8.

יוזף וגיטל יצאו מאולם הקולנוע, אוחזים ידיים.
״נו, אהבת את הסרט?״ הוא חייך אליה. האצבעות שלו התהדקו סביב שלה.
״כן,״ היא צחקה. ״היה כיף.״ היא חייכה בחזרה.
״את רוצה לאכול בבית או שנמצא איזו מסעדה?״ הוא התבונן סביבו בחיפוש אחר מסעדה.
״לא משנה לי…״ היא פיהקה. לא היה לה מושג מה השעה, אך היא היתה בטוחה שהיא מאוחרת, בגלל שכבר היה חושך.
לרגע היא חשבה על אמיל, שנשאר לבד בבית בכל פעם שהיא ויוזף יוצאים, אך מייד הדחיקה את המחשבה מראשה.
״את עייפה?״
״כן, קצת,״ היא חייכה במבוכה.
״אז נלך למסעדה ביום אחר.״ הוא אמר בעדינות. הם נכנסו למכונית שלו, וכעבור כמה דקות כבר הגיעו הביתה.
״שלום,״ גיטל אמרה בשמחה, אך אמיל אפילו לא טרח להסתכל עליה, והחזיר לה שלום קריר. היא השפילה את מבטה.
יוזף קימט את מצחו, אך לא התייחס לנושא. ״מה אתם רוצים לאכול?״
אמיל לא טרח לענות.
״לא משנה לי,״ גיטל מלמלה. הוא שוב אחז בסנטרה והרים את פניה.
״יום אחד אני אתחיל לנעול נעליים בלויות, אולי אז תפסיקי להשפיל את המבט שלך.״ הוא חייך אליה, והיא השיבה לו חיוך נבוך.
כעבור כמה דקות יוזף וגיטל אכלו סביב השולחן. אמיל לא אכל איתם, הוא אכל בתוך חדר משלו שיוזף הקצה לו.
״אח שלך לא כל כך נעים בזמן האחרון,״ יוזף אמר בזהירות.
״אני יודעת.״
הם שתקו במשך כמה דקות. ״אני מבין את ההתנהגות שלו.״ הוא הביט בה. ״וגם את שלך. אבל אני רוצה שתדעי שלא הייתי פוגע בך, או בו, או כל דבר דומה לזה.״
היא ניסתה להתנגד לצורך להשפיל את המבט. ״…בסדר.״
״את לא סומכת עלי?״ הוא שאל בעדינות.
״ברור שאני סומכת עליך,״ היא ענתה מייד.
״את יכולה גם להגיד שלא…״ הוא הביט בה במבט הסקרן שלו, שהיה עולה על פניו לעתים קרובות כל כך במהלך שיחותיהם.
״אבל אני כן סומכת עליך,״ היא התעקשה.
״במאה אחוז?״
שתיקה. ושוב היא משפילה את מבטה ושוב הוא מרים את פניה.
״גיטל…?״
דמעות הציפו את עיניה והיא הביטה הצידה. ״אני לעולם לא אוכל לסמוך עליך במאה אחוז.״
הוא נאנח. ״אני יודע. אני מבין. הלוואי שכל המצב הזה היה אחר…״
״הלוואי,״ היא עצמה את עיניה.
ופתאום, לרגע קצר, שפתיים הוצמדו לשלה והיא הרגישה בחום הגוף שלו.
היא הביטה בו בעיניים עגולות.
״אני כל כך אוהב אותך, גיטל.״ הקול שלו היה שקט והיא מצאה את הלחיים שלה מאדימות.
״גם אני אותך,״ היא לחשה.

ארבעת הבנים נדדו ביער. אין זכר לאדם חי כלשהו. מה יהיה?