אני והסכין

הטיפות נוקשות על חלוני , מתחת לשמיכה , כל מה שאני יכולה לעשות זה לחשוב ..
עליי ועל החיים , על הימים שעברו ואני רק פגעתי בעצמי ..
החיים שלי יפים , יש לי חברות , אני יפה , אני מקובלת , אני חכמה … אבל החיים דורשים מאיתנו הרבה ציפיות , כאלה שהם קצת יותר מידי שבשביל ילדה כמוני .. אני בסך הכל בת 16 ..
אני רק רציתי לחיות .. אבל קיבלתי רק את כל הזבל הזה שנקרא – אני ..
אין לי איך להסביר למה אני רוצה לפגוע בעצמי .. כל פצע , שריטה , כאב , גורם לי להרגיש טוב גורם לי להמשיך לעשות את זה , בלי שום סיבה .. זה הרגשה של סיפוק .. סיפוק שגורם לך להמשיך , ולרצות אפילו יותר .. התמכרתי ..
יש אנשים שירצו הכי בעולם אייפון , מחשב , טאבלט , אייפד .. אני לעומתם לא רוצה את כל הזבל הזה שנקרא "טכנולוגיה".. עם תשאלו אותי מה אני הכי רוצה .. אני אענה , להכאיב לעצמי .. לחתוך כל דבר שיש בגופי , כל עצם , וריד ,מערכת ..
אמא קראה לי לאכול , אבל כל מה שאני רוצה עכשיו , זה להמשיך איפה שהפסקתי ..
אמא לקחה את הדבר שהכי קרוב ללבי , כשראה אותי איתו היום בבוקר .. הוא היה אדום – מדם ..
הסכין שלי .. זה שכל חיי היה לצדי כ;שהכי הייתי צריכה .. הוא הביא לי את הדבר, זה שעשה אותי הכי מאושרת .. גם אם זה כאב .. הרגשתי טוב , כשהוא היה לצדי .. עכשיו אני רק רוצה אותו שוב ..
אני רק רוצה לראות שהוא לצידי .. שהוא פה שאני אצטרך .. שאני ארצה .. עכשיו כשהוא לא פה .. ואמא לא רוצה להחזיר לי אותו … אני שבורה .. אני בוכה מהבוקר .. והרבה חושבת .. על המהות של החיים ..
על מה עברתי עם אותו הסכין .. שנתן לי הרגשה של סיפוק .. אבל גם נתן לי להיתמכר אליו .. בלי לשים לב בכלל .. זה ניהיה כל יום .. כל יום פגיעה .. לפעמים גדולה , לפעמים קטנה .. מידי פעם , כשזה על הידיים .. והבנות בבית ספר רואות , ושואלות , מה קרה ואם אני בסדר … תמיד יש את התירוץ .. נפלתי , נחתכתי כשחתכתי סלט .. השקרים האלה לצידי .. הם הולכים איתי לכל מקום .. אפילו בבית .. עד היום בבוקר .. כשאמא ראתה .. אותי ואת הסכין , אחד ליד השני , שנינו מלאים בחומר האדום הזה .. שנזל ממני כמו ברז מים במטבח .. דם .. שתי אותיות עם משמעות ענקית .. החומר שאני וכל אחד אחר בנוי ממנו .. וכל מה שאני רוצה זה לראות את החומר נוזל עלי .. על מפרק ידי , על בטני , על רגלי .. וכל מקום אחר בגופי ..