אתה מלך העולם

12/07/2014 886 צפיות אין תגובות

אמא הקדישה לי את השיר מלך העולם של שלמה ארצי. ובכל פעם שהיא הייתה עושה את זה פחדתי להגיד משהו שיקלקל לה את הכיף. מכל הדברים בעולם, מלך? מי אני ומה אני? רציתי תמיד לשאול. אולי לפעמים לצחוק מעין צחוק דק כזה, מסומן. והלשאול הזה, הוא באמת לא כדי לדעת. אולי רק כדי לשמוע ממישהו אחר מה כבר הוא היה אומר לי אם הייתי מלך. זה לא היה מביך אותי. אני כמעט בטוח שזה אפילו היה יכול להיות נחמד.

הבטתי מהחלון כשהרדיו ניגן לי את זה. קול מחוספס של גבר בן חמישים, מפוחית ועוד משהו. האמת שאין לי ממש מושג. "בשבילה אתה תמיד מלך העולם". את זה בודאות אני זוכר. זו הרי שורה מהשיר. חלפתי עם האוטו בדיוק באותו הכביש שעברנו בו אז אני ואמא. וזה כאילו לרגע הייתי בן שמונה שוב פעם בחיים. ושוב זה חוזר. "מי אני ומה אני, אמא?", הפעם שאלתי בקול רם אבל גם קצת מהוסס, והיא חייכה אליי מהמראה והמשיכה לשיר. וכשהמוזיקה גברה על השאלה שלי הבנתי שכנראה יש סיכוי קטן, ואפילו זעיר, שהיא צודקת.

הרבה שאלות היו לי לשאול, על רובן קיבלתי תשובה בעקיפין. חלקן הקטן נותרו באוויר. המשכתי לנסוע הפעם עם חלונות פתוחים. פתוחים לגמרי, כי למלכים מותר. מותר להם גם לעצור לפעמים בטענה שהם צריכים קצת לנוח, להחנות את האוטו בשוליים של איזה סתם כביש ראשי על עלייה של הר משעמם בצפון, להתיישב על הגדר ברזל אפילו כשהאוטו עדיין דולק והוא על פארקינג. מותר להם לעשות הרבה ממה שאחרים לא יכולים. להגיד לאוטו "ביי אחינו, יש ביטוח", לקום ולהתחיל ללכת. אז פשוט קמתי והלכתי.

נשארתי לבד עם כמה שאלות על החיים שלא הצלחתי לפתור. זה מסוג הדברים שאני אף פעם לא אומר לאחרים, אפילו לא לאמא. הייתה לי חברה שאמרה לי פעם בדיוק את אותו הדבר "בשבילי אתה תמיד מלך העולם". אבל זה היה סתם, ומאז שהיא אמרה לי את זה כבר לא הייתי יותר.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך