ההבנה

היום היינו אצל סבא וסבתא שלי, לחגוג את יום הולדתו של סבא שלי שיחול מחר.
האוכל היה טעים והשיחות זרמו. כשהגיע הזמן ללכת שמתי לב שלסבתא שלי יש שרשרת עם ביצה מזהב ועליה אבן כחולה יפה. "השרשרת הזאת ממש יפה" אמרתי לה "היא הייתה של אמא שלי" היא אמרה "הלכתי בשבוע שעבר להזכרה והחלטתי שאני לוקחת את אמא שלי איתי" היא אמרה והתחילה לצחוק. ידעתי שזה לא צחוק שנובע ממשהו מצחיק, אלא צחוק שנובע מהדחקת כאב. הרגשתי לא נעים על השאלה, למרות שלא יכולתי לדעת שזאת תהיה התשובה ושלא אני אשמה במותה של אותה האישה. הרגשתי את הכאב שלה. חיבקתי אותה חיבוק פרידה ונכנסתי למכונית שלנו. היא יצאה לסיבוב ברחוב. ידעתי שזה לא היה סתם סיבוב בשביל לשאוף אויר. ידעתי שזה סיבוב מסוג אחר. רגע לפני שמכונית שלנו הסתובבה בשביל להתחיל לנסוע בחזרה הביתה, ראיתי דמעה.