הלוויה של אשתו של יוסק'ה
הלוויה של אשתו של יוסקה
טוב תמיד קשור לרע, כך היה נדמה לי תמיד שכן איך אפשר
לדעת מה הוא טוב ללא קיומו של הרע, ובכלל כאשר אני
מצייר בעיני רוחי את המילה לוויה, מיד אחריה באות המילים
לב-יה זאת אומרת לב השם, היינו רחמים, ההתעסקות
במוות מעוררת בכל בר דעת חלחלה, וכי יש אדם שיכול
להוכיח שאין המשך לאחריו? מישהו חזר משם וסיפר?
ומה ההבדל בין אדם חי ומת? לזה יש דם ולזה יש דם
לזה עיניים ולזה עיניים, אז למה זה מוטל דומם וזה נושם
מדבר,רץ, קופץ,בקיצור חי. אלא משמע שנסתלקה לה
הנשמה ,אותה אנרגיה פלאית שמניעה את החיים,
הפיסיקאים המלומדים מלמדים אותנו שיש חוק בסיסי
שנקרא חוק שימור אנרגיה. היינו להבה שנוצרה בחיכוך
גפרור קטן יוצרת חום קרוב ל 1000 מעלות צלסיוס ואז
הגפרור כבה ואין יותר כלום, לא להבה ולא בטיח, אז לאן
הן נעלמו? אז זהו שלא, אומרים המדענים, אותה אנרגיה
לא אובדת לעולם, היא נמצאת אי שם בחלל העצום מסביב
ולכן תמיד תהיתי, אם כן מדוע אותה אנרגיה שקשורה לגופנו
איננה עולה גם ומתעופפת לה בחלל? וואחד הקדמה אה?
כל הנכתב שם למעלה בא לאחר הלוויה שליוונו את אשתו
של יוסקה, לוויה בקיבוץ, הנפטרת אכן סבלה במשך שנים
רבות, הייתה מאושפזת במצב של : האור דולק ואין אף אחד
בבית , תרדמת לא עלינו , האם הוא חיי או מת ? מה עם
התודעה, נניח שהיא אכן קיימת,אז איזה ייסורים עובר החולה
כלוא בתוך גופו,רבאק זה חיים? אה ואז מגיעה לה המילה
ניפטר\ת אשקרא ניפטר מהעולם, אוף.. אני כבר יוצא מזה,
טוב, ובאווירה שכזאת איך אפשר להיות עצוב, אף אחד לא
היה עצוב, היה געגוע וערגה לימי עבר, אבל לא עצב ולכן גם
אני חייכתי כמו כולם, הלכנו אחרי הארון בשקט ובכבוד,
אני אוהב בתי עלמין של קיבוצים , הם תמיד מיוחדים,מלאים
בצמחיה שופעת ושבילי אבנים ועצים מסוככים ובמיוחד
בחורף כשהכול אפור והרוח נושבת וכולם מכורבלים להם
במעילים ואני מתבונן לי במצבות הישנות הפשוטות והיפות
וחושב לעצמי מי זה ומי זה? שוכבים שם מלא נפטרים וכל
אחד סיפור, חלקם ממש הקימו את המדינה , ניצולי שואה
חברים שתרמו באמת לכלל, אפילו מתאבד אחד צעיר שדפק
לעצמו כדור בראש בגלל אהבה נכזבת,אך,איזה בזבוז,אבל
איזו אהבה ענקית צריכה להיות כדי שמישהו ירצה למות
ולא לחיות בלי מושא אהבתו. וואהו , יוסקה איש קטן עם
שיער ארוך וזקן לבן וגם יהלום זהיר תקוע לו באוזן שמאל
מחזיק בזרועי ושואל תוך כדי הליכה בשקט, תגיד אתה
באמת מאמין שיש המשך לסיפור הזה, ומחווה תנועה קלה
בידו כלפי עשרות הקברים שסביבנו. אני מחייך אליו בנעימות
הכי גדולה שלי ואומר ,אני לא מאמין, אני יודע!, יוסק'ה שותק
מעט ומוציא הנחה מתוך מעיו מביט בי ואומר , טוב יופי
לפחות יש למה לחכות . אני חושב לי, מה כבר יכולתי לתת
לו מלבד קצת תקווה.
ואיזה מזל שפורים על הסף והחיים זורמים להם עד שגם
הסיפור שלנו יגיע לסופו.
לשרותך: ג/קונדה
תגובות (0)