הקרבה גדולה

03/09/2014 1630 צפיות אין תגובות

היא יושבת שם בפינה על הכיסא. כמו בבועה. מעלה לעצמה זכרונות ישנים. היא נזכרת בקיץ ההוא לפני שנתיים. כשכולם הלכו לגן סאקר. איך זכריה, הבעל שלה צחק עליה. מה תעשי שם? תהיי שם לבד בין כולם. אבל היא לא אחת שתוותר. היא רצתה להיות שותפה. גם היא נגד יוקר המחיה בארץ. גם היא רוצה להפגין איתם.

והיא הלכה לשם. איפה שכל האוהלים. היא לא כל-כך ידעה לכתוב בעברית, אבל היא נעמדה ליד כל מחזיקי השלטים. ולידה עמדה אישה. בערך בגילה. גם היא הייתה קצת חריגה בנוף. והאישה הזו אמרה לה את המשפט ההוא. "מה את הקרבת כבר בשביל המדינה שאת דורשת זכויות?! מי שתורם מגיע לו, מי שלא לא!"

. זה היה צורב. יותר צורב מהקעקוע שהכריחו אותה לעשות בצוואר. יותר צורב מהחול החם במדבר בין אתיופיה לסודן. זה שעשה לה כוויות ברגלים כשהיא הלכה עליו יחפה.
היא יכלה לספר לה הרבה על מה היא הקריבה. על בנה בכורה. גשאו. זה שלא שרד את המסע הזה, לארץ. המסע הזה שהצלקות שלו עדיין מלוות אותה. היא יכלה לספר לה על אבא שלה שהיה אסיר ציון. והפך להרוג מלכות. היא יכלה לספר לה על השדות שהיו למשפחה שלה. שהתחלפו בדירת 3 חדרים של עמידר. הרבה היא יכלה לספר לה על ההקרבה שלה בשביל המדינה. אבל היא בחרה להתרחק משם. זו הייתה הדרך שלה. להבליג.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תמיד אמרו שיש לה חוש הומור. כשדוד הודיע לה שהוא מתגייס לגולני. היא צחקה. היא אמרה לו: "כל האחים שלך לפחות עזרו לי בניקיון כשהם התגייסו למג"ב ועכשיו אתה הולך לשחק לי בגולות . דוד צחק. הוא שמח שאמא שלו מתבדחת. שהרוח שלה לא נפלה. שהיא גאה בו. זה לא היה מובן מאליו, למישהי שחוותה כל-כך הרבה חבלי קליטה. וחבלי לידה. דוד ידע שיש לה משהו מיוחד אליו. הלידה שלו כמעט הרגה אותה. ודווקא זה יצר ביניהם קשר בל ינותק. והיא דחפה אותו. אתה תהיה חייל טוב. ומפקד טוב. אתה תביא גאווה לבית. לעדה. אתה תהיה דוגמא לאחיינים שלך. לילדים בשכונה. והוא ידע, שהיא בעצם מקור הגאווה הגדול באמת.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
צוות דוד. אתם נכנסים לרחוב התחתון. יש לנו איתור בבית השלישי. תשתדלו להביא אותו חי. אבל זה בעדיפות שניה. תשתדלו לחזור בחיים. זו העדיפות הראשונה. והם חייכו לעצמם צחקו על התמונות שהם עשו בשטחי הכינוס. דיברו על זה שיקיפו את הפרצופים שלהם בעיגול אדום. וידעו שאם האמהות שלהם ישמעו את השיחה הזו, אז אולי כבר עדיף להם לפגוש את החמאס.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
והם יצאו למבצע. ודוד בראש. וסרקו בית בית, עד שהם הגיעו לבית השלישי. והם ראו ילדה יוצאת.מהבית בריצה. ודוד, שישר חשב על אחיינית שלו בגילה. רץ אליה להעביר אותה למקום בטוח. אבל הוא לא הספיק לשמוע את הצעקה של נתנאל מאחוריו. הוא נפגע אנושות מהרימון. וגם הילדה. ועד שהם הגיעו חזרה לארץ. הוא כבר היה תמונה בתוך עיגול אדום.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ועכשיו היא יושבת שם בפינה על הכסא. כמו בבועה. מעלה זכרונות ישנים. נזכרת באותה אישה בגן סאקר. ועכשיו היא יודעת. אף אחד כבר לא יוכל להאשים אותה שהיא לא הקריבה משהו למען המדינה..


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך