"וזה יבוא אתה תראה" פרק 6 ואחרון!

הזריקה הוחדרה לליבו.

"לא!!!" צעקתי.

דמעות זלגו מעיני … רצתי לשולחן הניתוח שהיה בחדר הלבן שבו מבחנות ומזרקות רבות.
ליטפתי אותו בעדינות .. לא רציתי שהוא ימות .. הוא היה כל כך חשוב לי.

הוטרינרית שהייתה שם נסוגה מהשולחן והייתה המומה.

קפצתי על שולחן הניתוח והתיישבתי עליו , הנחתי את כלב הזאב על ירכי. השניות שהיו לי עימו היו ספורות.

קירבתי את ראשי אליו והוא ליקק את פניי ואני נשקתי על אפו. הכל היה קפוא , מנקודת מבטי.

שרתי לו שיר חרש:"אולי אחרי הכל תגיע לשמיים , אולי אחרי הכל תשמח מהחיים , תאמר תודה ותהפוך פתאום למים … ותצטרף לים הרחמים. לים הרחמים ….."

עיניו הביטו בי ,

ידעתי שהוא יחזור…..

ליטפתי אותו פעם אחרונה , ואז ……. אז הוא עצם את עיניו.

"הגעתי מאוחר מדי" לחשתי.
אמי חיבקה אותי והתהלכתי לעבר הדלת. רעדתי.
הבטתי בו מבט אחרון ואז …… יצאנו מהחדר.

-כעבור שמונים שנה-

"וואו , סבתא רבתא …." אמרו ניניי , סוזן בת ה-5 ומייקל בן ה-7.
"מאיפה הסיפור הזה סבתא?" שאלה אותי סוזן.
"מתוקה שלי …" עניתי לה ברכות.
"אז תדעי כשתגדלי , " חוץ מזה , אני רוצה לאכול את עוגת השוקולד שהכינו לי! לא כל יום אני בת תשעים ושלוש!" חייכתי וניניי ונכדיי ונכדותיי ובניי ובנותיי צחקו.

הבטתי בחלון המערבי , שהשקיף ליערות שבפינלנד ושמעתי את היללה הארוכה.
"הוא חזר" לחשתי לעצמי.

סוף!