זה לא מה שהלב חושב,מה שבתוך הלב זה הדבר האמיתי…- פרק 1

"סתכלו איזה שמנה היא" שמעתי את הקול של כמה ילדות אומרות "כן וסתכלו את הפנים שלה היא דומה לחזיר" עוד ילדה אמרה "היא מכוערת לאללה" שמעתי ליחשושים בין כמה בנות
הרגשתי דמעה זולגת בלחיי ניגבתי אותה והלכתי לכיסא שבצד
אחרי כמה דקות בנות התחילו לצעוק עליי
"מפגרת!!"
"עופיי מהכיתה!!"
"טיפשה!!"
"סתומה!!"
"מכוערת!!!"
רציתי לבכות הכי הרבה שאפשר להוציא את כל הכאב לבחוץ , אך ידעתי שכולם יצחקו עליי וירביצו לי
"תפסיקו תפסיקו לצעוק עליי, להעליב אותי, ולהשפיל אותי תפסיקו לריב איתי ולעצבן אותי ותפסיקו לדרוך עליי תפסיקו לדרוך על הכבוד שניתן לכל אדם פעם אחת בחיים מה עשיתי לכם??? האאא? מה עשיתי לכםםם?? כלוםם!!!! אז עזבו אותי בשקט!!!" צעקתי והתחלתי לבכות, לא האמנתי שזה יצא לי מהפה חיכיתי למכות חיכיתי לכל ההעלבות חיכיתי לכל ההשפלות המגעילות לכל הצחוק המגעיל חיכיתי דיבורים על המראה חיכיתי להרבה דברים אך להפתעתי אף אחד לא אמר דבר!
השתרר שקט בכיתה הסתכלתי לכיוון האנשים בכיתה הסתכלתי לכיוון הבנות שהסתכלו עליי המומות לאחר כמה שניות כולם באו אליי וחיבקו אותי
הרגשתי את החיבוק החם והאוהב שלא הרגשתי מעולם
את החיבוק המדהים הזה החיבוק הראשון, החיבוק הראשון שהרגשתי בחיים מהרגע הראשון שנולדתי עד לגיל 17 וחצי, 17 וחצי שנה לא הרגשתי חיבוק, ובטח שלא חיבוק כזה אוהב
"מ….מה? מה הלך פה הר…רגע?" גימגמתי
"את כל כך אמיצה שאמרת את כל הדברים האלה את כל כך אמיצה אפילו יש כמה סודות שאני לא אומרת את הרגשות שלי ואת?? את אמרת אותם הרגע את פשוט…פשוט אני מצטערת" אמרה אחת הסנוביות וחיבקה אותי
כולם התחילו לחבק אותי, הרגשתי ילדה כמו כולם, ילדה כבר לא משפילים אותה ודורכים לה על הכבוד
ילדה רגילה שכולם אוהבים אותה, כמה חיכיתי לזמן הזה, לזמן הזה שבו אני יהיה ילדה רגילה ואני ירגיש איך זה להיות ילדה שאוהבים אותה ולא ילדה שכל פעם רבים איתה ומעליבים אותה…
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~