כל יום מחדש

שוב פעם, כל יום מחדש אני צריכה ללכת להתמודד עם זה, עם הילדים שלא מפסיקים לעשות עליי פוזות מול כולם, נכון, אני יוצאת מאוד קטנה לידם אבל למה ? כן זאת השאלה, למה ? אז התשובה היא מאוד ברורה אפילו שקשה לשמוע את זה , זה סיפור על החיים שלי, אני מקווה שתבינו איך זה עובד אצלי כל יום מחדש.
ככה זה מתנהל בכל ימי השבוע שלי, כל יום אותו דבר , אמא מעירה אותי בחיוך גדול ואני כל יום מודה שיש לי את האמא הכי טובה בעולם וכדי לא להדאיג אותה אני שומרת את על מה שקורה בחיי בבטן ומחכה שהתקופה הזאת תעבור בשלום ושהכל יסתדר בחיי אבל לא, זה לא יקרה ברגעים האלה, אז ככה זה הולך:אני הולכת לבית ספר, נכנסת לכיתה ויושבת בכיסא מקווה שהבנות ה"מקובלות" לא ידברו עלי הפעם, אבל טעיתי, שוב, הן זרקו את האוכל שלי לפח גזרו לי את הקצוות בשיער, צחקו עלי וקיללו אותי מול כל הכיתה, ואפילו ילד אחד לא בא אלי או מגן עלי למה ? כי כולם מפחדים שמה שקורה לי יעבור גם עליהם ובאמת כולם מפחדים להיות כמוני, וגם אני לא יודעת למה הם עושים לי את זה, אולי בגלל שאין לי חברות, או בגלל שאני נחשבת כ"חננה" בבית ספר, את זה עכשיו כבר לא ישנו, הן יעשו את זה כל יום מחדש, לעיתים אני באה הביתה ומתפרקת בשמיכה, מקווה שמחר הכל ישתנה לטובה אבל שוב פעם, אני טועה.