לכולם מגיע למות

Books 22/06/2013 730 צפיות 4 תגובות

"לכולם מגיע למות. אפילו לך- גברת לאווט, אפילו לי." -סוויני טוד

טיילתי ברחובות העיר. השמש שקעה לפני שעתיים, בערך. הזזתי קצוות שיער שנכנסה לפי. לשמפו החדש שאמא שלי קנתה היה ריח מצחיק ומוזר. כנראה של אשכוליות ובננה. שנאתי בננות. הטלפון רטט בכיס שלי. הסוללה עומדת להיגמר. בדרך שמתי לב שיש לי כמה שיחות שלא נענו מאבא שלי. כמובן. הטחתי את ידי בראשי, הייתי אמורה לחזור כבר הביתה. אבא בטח מת מדאגה. שאפתי אוויר לריאות, והתחלתי לרוץ מהר, כמובן עד כמה שיכולתי. הכאבים לא איפשרו לי לרות לזמן ממשך, וגם הנעליים. שהיו יפות – כמובן, לאמא שלי היה טעם נהדר בנעליים, אך הן לא היו נוחות לריצה.
הגעתי הביתה, מתנשפת. בדרך הפלתי גמדון גינה, 'סוף סוף' חשבתי לעצמי כשגיליתי שהוא התנפץ. תמיד שנאתי את הגמדון הזה.
דפקתי על הדלת. נשמעו צעדים כבדים מבפנים. שמעתי את הרעש של המפתח המסתובב בחור המנעול. דמות הגיחה מבין הצללים – אבא שלי.
"היי אבא," סיננתי לעברו בעודי מתנשפת. סורקת במבטי את החדר, מחפשת אחר המשאף שלי.
הוא הושיט לי את המשאף. "בשביל מה קנינו לך פלאפון מתקדם כל כך, ליה? חשבתי שעם מבחר הרינגטונים ששם תוכלי לבחור אחד שתשמעי, לפחות."
"מצטערת." פלטתי קול קטן וחלוש. לא היה אכפת לי מהנזיפות שלו, כל מה שרציתי זה היה לפתוח את המשאף האדיוטי הזה.
"את יודעת כמה דאגתי ליה? את יודעת. יכלו לחטוף אותך! לא חסרים גברים שרוצים בנות יפות בעיר, או שיכולת…" הוא הפסיק את דבריו בפתאומיות.
"למות?" קולי נשמע הרבה יותר רגוע לאחר שאיפה מהמשאף.
"כן ליה. למות."
אם יש תכונה אחת שהייתי משנה באבא שלי, היא הכנות המטורפת שלו.
"כן, כמו תמיד."
אבא שלי התיישב על ארונית הנעליים. "את יודעת ליה, שהכריזו על מצבך כסופני. את היית שם, את יודעת."
דמעות החלו להציף את עיניי. "אני יודעת אבא, אבל אני לא רוצה למות.
"אף אחד לא רוצה, זה פשוט מגיע לנו." הוא ענה שנית בכנות יתר.
"וזה מגיע לי?"
"לא ליה, זה לא מגיע לך. אבל גם לחיים יש פרוטקציות. יש אנשים טובים שמתים בלי חטאים."
"זה לא הוגן."
"החיים לא הוגנים ליה, וגם לא המוות."


תגובות (4)

קודם כל, ברוכה הבאה לקהילת האתר, אני מקווה שתהני מהכתיבה ושתוכלי להתבטא, ובין לבין תזכי בתגובות, רצוי בונות.
וכעת נחזור לסיפור עצמו- הכתיבה מעולה, באמת רואים כישרון. משמעות הסיפור היא מרתקת, וזהו באמת קטע למחשבה. מה שכן הפריע לי היה שלדעתי דיי מיהרת, והיו דברים שהיה עוזר לפרט אותם לעומק, כמו את המחלה ההיא של ליה, זו שבגללה היא זקוקה למשאף. הפריע לי גם שליה היא ״בן-אדם טוב ללא חטאים״ (זה מה שהסקתי מדבריו של אביה) כאילו היא באמת ובתמים מושלמת, והשלמות תמיד מציקה כי היא לא אנושית. אז להבא, תבני את הדמויות עם פגמים, ככה שזה באמת יהיה אנושי, תפרטי, תתארי כי התיאור רק מוסיף, ותאטי בכתיבה, אין לאן לרוץ.

מור ^^

22/06/2013 05:32

ברוכה הבאה לאתר! ^^ אני מקווה שתיהני מהכתיבות שלך ושל האחרים.

22/06/2013 05:55

תודה רבה רבה רבה מור! אני אקח את הכל לתשומת ליבי.
ותודה ^-^

22/06/2013 06:34

כתיבה מעולה (מסכימה עם כל מה שמור אמרה :) אהבתי מאוד את הסיפור! (=

22/06/2013 14:50
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך