"למה המחלה בחרה בי?" חלק א'

אני נושמת עמוק,סופרת עד שלוש…..אחד….שתים שלוש.
הצלחתי לקלוע לסל,אני מחייכת לעצמי "כל הכבוד סאקורה הצלחת" אנה קופצת עליי בשמחה
"המנצחים של תחרות הבית ספרית האזורים הם ה-אוטקו" קרא השופט בקול רם מחיאות כפיים נשמעו לכיווני.
"עם תמשיכי ככה תוכלי להתקבל לקבוצה של הבנים ואז אני יתחיל להיות מאוים" חייך מאקו אלי
"אל תדאג אני יזכור אותך שאתפרסם " חייכתי את החיוך החמוד שלי וחיבקתי אותו.
"סאקורה !סאקורה!" הוריי צעקו ורצו לכיווני .
קפצתי עליהם בחיבוק "מאמא ,פאפא איפה הירו ויוקי?" שאלתי,מחפשת אותם בעיניי
"הירו עכשיו באימון חשוב בכדורגל ויוקי….את יודעת לא חובבת כדורסל" אמר אבא באי נוחות.
"זה בסדר" חייכתי וחיבקתי אותם שוב.
"אנחנו גאים בך" חייך אבא בעודו חוגר את החגורה סביב גופו.
"תודה" חייכתי והבטתי מבעד לחלון, מסתכלת על הנוף של טוקיו המלא צבעוניות ואורות.
הגענו לכניסת ביתנו,חלצנו נעים ונעלנו את הכפכפי בית ורצתי לכיוון הירו שחזר מזיע מהאימון.
"קטנציק" חיבקתי אותו "אוני צ'אן" חייך וחיבק אותי בחזרה.
"נו איך היה בתחרות?" שאל אותי בהתלהבות
"לא משהו….רק קרעתי להם תצורה" חייכתי בעודו הוא פורץ בהתלהבות יתר וקופץ עלי בחיבוק
"אין על אחותי הגדולה" סינן בחיוך
"איפה יוקי?לי ?" שאלתי אותו
"הם בחדר,יוקי עוזרת ללי לעשות את השעורים שקיבלה מהגן" חייך והלך לכיוון המטבח,לטחון שוב אוכל.
"חזרתי" צעקתי בכניסה לחדר ולילי הקטנה רצה לעברי
"אוני צ'אן" חיבקה אותי ויוקי הביטה לעברי באדישות וסיננה "לי לא סיימנו את העבודה"
ולי כמו ילדה חמודה וצייתנית חזרה והשלימה את השאר.
התארגנתי לשינה והלכתי למיטת הקומתיים.
המיטה הלמטה שלי והמיטה הגבוהה של יוקי.
"לילה טוב" סיננתי בחיוך אך כרגיל יוקי לא הגיבה.
למחרת בבוקר התארגנתי בהתרגשות לבית ספר,היום זה היום השלישי לשנה השנייה שלי בתיכון אוטקו.
"אני לא מאמין שהבת שלי לומדת באוטקו,הבית ספר אחד הטובים ביפן" צעק אבא בשמחה
"אתה מגזים" סיננתי בחיוך והכנתי לי את הקופסאת אוכל .
"בי בי" סיננתי לאבי אשר ניקה את מכונית החנות שלנו.
"ביי סאקורה תהניי" חייך והמשיך לנקות.
חייכתי והמשכתי לעבר הבית ספר.

פתאום הרגשתי סחרחורת נוראית ולפני שהבנתי מה קרה נפלתי ארצה,על המדרכה.
הדבר האחרון שמעתי זה הצעקות של אבי .
התעוררתי בבית חולים.
לא ידעתי שהיום אני יגלה עלי את מה שהפך את חיי לקשים יותר.