"למה המחלה בחרה בי?" חלק ב'

קמתי בחדר לבן,סטרילי מלא במכשירים משונים.
ניחשתי שאני בבית חולים מכוון התפרים שהיה על סנטרי.
אני מרגישה מוזר,כאילו משהו רע קורה כאן.
ראיתי את אמא עם ראש על מיטתי ,כנראה דאגה וישנה פה כדי לדאוג לי,אין על אמא.
"התעוררת" אמר בן אדם נאה,לבוש בחלוק רופאים ,נראה בתחילה העשרים לחיו.
אמא שליכנראה שמעה אותו ומיהרה לקום "סאקורה את בסדר" חיבקה אותי ודמעות באושר צצו בעיניה.
"למה שאני לא היה בסדר באקה?" גיחכתי והשבתי לה חיבוק.
"את אמא של יוקי נכון?" נדחף הרופא ששמו התברר כג'רי לפי התג
"כן " חייכה אליו "אפשר אותך שנייה?" חייך אלייה חזרה והפנה אותה לכיוון הדלת "כמובן"
השיבה והלכה אחריו.
הם יצאו והדלת נטרקה,הייתה לי הרגשה שמשהו רע הולך לקרות היום,משהו שימנע ממני את הדברים הכי יקרים לי.

=הארוקה-אמא של יוקי=
"כן דוקטור?" שאלתי בחיוך,מתיישבת על כיסא פנוי.
"תקשיבי" אמר ופניו הפכו לרציניות "מקשיבה" הבעת פני גם השתנתה.
"ערכנו לבת שלך כמה בדיקות וגילנו ש.." היסס וראשו נשמט
"גילנו ש..?" לחצתי אליו "לב שלך יש מחלה שנקראת ניוון שרירים" השיב והבעתו הפכה לעצובה
"זה לא יכול להיות" דמעות ירדו מעיני "ביתי בריאה" רציתי שזה היה נכון אבל לא תמיד מקבלים את מבוקשתך .
"היא תוכל להבריא מזה? הבעתי הפכה לקשוחה "…" היסס הרופא "תענה לי " הרמתי את קולי
אך עדיין לא ענה "אני עבדי לפני עשרה שנים בתור אחות וראיתי מלא מקרי מוות אני חזקה מספיק כדי להתמודד עם זה אז תענה לי"צעקתי
"עשר אחוז סיכוי להבריא אך היא לא תבריא לגמרי" השיב
"לא יכול להיות,הבת שלי,הבכורה שלי" בכיתי
"מה יקרה לה עכשיו?" שאלתי אחרי שנרגעתי מעט
"בהתחלה היא תאבד תחושה ברגלים ותלך מוזר ףלאחר מכן היא לא תוכל ללכת בכלל ,היא גם לא תוכל לדבר נכון או לאכול ללא עזרה" השיב
"יש דבר שיוכל להאט את זה?" שאלתי בבכי שהתחדש
"ניתן לה תרגילים לשיפור אך זה רק יאט" השיב בעצב
"תודה על העזרה דוקטור" השבתי "רק בבקשה אל תספר לה זה ישבור אותה" ויצאתי בהירות מהחדר,הולכת לחדרה של סאקורה שעדין לא יודעת מה צפוי בגורלה.
מחיתי את הדמעות ונכנסתי לחדרה,מחייכת חיוך מזויף.
-סאקורה-
אמא נכנסה לחדר ועיניה היו מעט אדומות.
"קרה משהו?" חייכתי אלייה
"לא" חייכה והושיטה לי בגדים "את משתחררת היום הביתה"
"סוף סוף" חייכתי וקמתי במהירות לשירותים ,מחליפה לבגדי הרגילים.
"אוקי הולכים" יצאתי מחוייכת ורואה את אמא וג'רי מדברים.
"רק שאלה אני יוכל להשתתף בפעילויות ספורט?" שאלתי אותו שאני ואמא כבר היינו בכיוון יציאה למכונית.
"כן בתנאי שאת באה פעם בשבוע לחטא את הפצע" השיב בחיוך
ואו מוזר,אפשר לחשוב כולה תפרים….
"אוקי,אריגאטו " חייכתי ורצתי לאמא שהמתינה במכונית.

-ההורים של סאקורה-
"את בטוחה שזה נכון?" מלמל אריק לאשתו
"כן" בכתה וחיבקה אותו חזק "לא יכול שסאקורה שלנו חולה" הצטרף לבכי שלה
"אני יודעת,הרופא אמא שהסיכוי שהיא תבריא קלושים" בכתה
"זה לא מגיע לה" מלמל אריק.
"היא לא יכולה למות כלכך צעירה" בכתה ארוקה אך הם לא ידעו שבעצם האזינו לשיחה שלהם
זאת הייתה יוקי.
"מה קרה לסאקורה?" התפרצה לחדר,גורמת להוריה להיפרד ולנסות להסתיר את הדמעות ללא הצלחה.
"כלום "חייכה ארוקה
"תגידי לי תאמת" צעקה יוקי בקול רם
"אחותך חולה" סינן אריק "והסיכוי שהיא תשוב לעצמה קלושים" משאיר את יוקי המומה ודמעות עמדו בעיניה.