מוות נעים, ג'ון גרין.

היום יש למניאק הכי גדול על פני כדור הארץ יום הולדת.
אז יומולדת שמח, חרא.
אני מקווה שאתה מאושר כשאתה קם בבוקר כל יום וחושב על כל הילדות והילדים ששברת את לבם כשרצחת את אוגאסטוס ואת אלסקה (ואת כל שאר הדמויות האדירות בספרים האחרים שלך שלא תורגמו. בעיקר את הסבתא. היא הייתה אדירה).
אני מניחה שאתה מאושר.
אבל אל תדאג, אני אמחק לך את החיוך הזה מהפרצוף בקרוב.
אני לא הולכת לאחל לך עד מאה ועשרים ודברים יפים כאלו, אבל אני הולכת לאחל לך הרבה מוות, רצח, עינויים, כאב, מחזור (הסיוט הכי גדול שלך) ושנים רבות וארוכות בצינוק החשוך והאפל שלי.
אתה הפכת אותי לאלמנה בטרם עת, ואני אחזיר לך.
אני לא באמת שונאת אותך, אחרי הכל בלעדייך אוגאסטוס ואלסקה בכלל לא היו קיימים.
אתה אולי לא מכיר את ההרגשה הזו, (וגם אני לא ממש), ההרגשה הזו שיש לך לב וכואב לך על האנשים שהרגת.
זה בסדר, גם לי לא יכאב כשאני ארצח אותך.
אז מוות נעים, מעצבן אחד, אני הולכת להתעלל בך עד שתחזיר את שניהם לחיים.

***

באותה הזדמנות אני רוצה לאחל יומולדת שמח לפרסי שחגג לא מזמן.
בלי איחולי מוות בשבילך, יקירי.
רק דבר אחד- תגיד לי בבקשה בבקשה שלא אתה ולא ניקו לא תמותו. ממש לא באלי לרצוח את דוד ריק. הוא באמת נחמד ומרושע בדרכו, ואני לא רוצה להתעלל בו.
המון אוכל כחול בשבילך, שתמיד תהיה הגיבור האהוב עלי.
אלפי נשיקות מאנבת'.
ואל תמות. אל תמות בבקשה. אני לא יכולה לאבד עוד דמות שיקרה ללבי.
יומולדת שמח, מוח אצה.