מקובלים

להיות מקובל זו המטרה בחיים , כך חשבתי .
כל החיים שלי הסתובבו דרך הצורך הזה , של להיות מקובל , שיאהבו ויעריכו אותך , וזה שיזמינו אותו לכל המסיבות .
הכול התחיל איפה שהוא בכיתה ו' .. הייתי תלמיד מחונן ותמיד הקשבתי בשיעורים , אף פעם לא היו מוצאים אותי מפריע בשיעור או עושה בעיות ומצד שני הייתה את החבורה המקובלת – הם מפריעים , הם מגובשים , הבנות אוהבות אותם והם חיים את " החיים " . תמיד רציתי להיות כמוהם אבל פחדתי לעשות את המהלך הזה , זה לא שהייתי ילד בודד , תמיד היו לי חברים ואפילו חברים טובים (למזלי) אבל הצורך הזה להיות מקובל טרף אצלי את הקלפים והייתי מוכן להקריב הכול כדי להתקרב לזוהר הזה . הבת מצווה הראשונה , המקובלים צוחקים ומשתלטים על המסיבה ואני הייתי שם בצד .. ביישן ושתקן ואיך הייתי אמור להשתלב איתם ? אמרתי לעצמי שאני חייב , בשביל להיות מקובל אני חייב להעיז . בנשיקה סטירה כל הבנות כמובן מנשקות את הבנים המקובלים .. ואפילו את אלו שפחות אבל אותי ? לא , הרי מי מכיר אותי ? אני הילד החנון מהכיתה המקבילה שלא ממש מכירים אותו וזה שסגור בעצמו .
זהו , אמרתי לעצמי , מהיום אני מקובל , עבר יום , עברו יומיים והתחלתי יותר ויותר לדבר עם הילדים המקובלים , לתת להם כיפים בהפסקות ולהסתובב איתם . הייתי גאה בעצמי שאני מסתובב עם המקובלים , עם אותם מקובלים שתמיד הציקו לי והשפילו אותי , אז עליתי מדרגה ואני מסתובב איתם ! זה שהייתי גאה בעצמי כבר אמרתי ? גם עם הבנות נהייתי יותר ויותר פתוח והשתלבתי איתן ופתאום דרך הפייסבוק אני מוצא אותי בקשר רציף עם המון חברים "מקובלים" ובנות שבכלל לא הכרתי הופכות אותי לידיד הכי טוב שלהן . הייתי בשיא התהילה , הוזמנתי לכל היציאות ולכל המסיבות , כולם פתאום אהבו אותי והעריכו אותי ואפילו הייתה לי חברה (אשר הייתה מקובלת אך שונה מן אותם אנשים , היא הייתה אמיתית) . התחלתי את כיתה ז' עם חברה ובתור אחד הילדים המקובלים בשכבה , היינו מסתובבים בהפסקות וכולם היו מסתכלים עלינו בהערצה , הרגשתי שהם רצו להיות כמונו אך לא הצליחו והרגשתי שאני הצלחתי והם לא .. וזה די בנה לי את הביטחון העצמי למשך תקופה ארוכה . הדרדרתי בלימודים והפרעתי בשיעורים , המורות העיפו אותי מהשיעורים שלהם אבל בכל זאת הרגשתי מקובל . לא לאחר הרבה זמן , בערך כחצי שנה אחרי תחילת השנה המצב שלי השתנה , פתאום אני רואה בפייסבוק שהבנים לא הזמינו אותי ליציאות שלהם וכבר לא כל כך מתייחסים אליי בהפסקות . כשרציתי להגיד משו היו יורדים עליי או שותקים וצוחקים , ולא הבנתי למה . הייתי בטוח שאני חבר שלהם .. " אחד מהחבר'ה " . הייתי בדיכאון לתקופה קצרה ולא נפגשתי עם חברים או עם בנות . פשוט הסתגרתי בבית על המחשב בניסיון להבין מה קרה לי ולמה אני כבר לא מקובל יותר . לא הצלחתי להבין למה זה קרה לי , דווקא לי אחרי שסוף סוף הצלחתי להיות מקובל ונאהב על ידי השכבה , אני נזרק מהדלת האחורית .
כיתה ח' , תחילת השנה החדשה .. אני עוד מסתובב עם המקובלים אשר לא הפסיקו להשפיל אותי ואחרים אשר ניסו להיות מקובלים ואני גם די בטוח שלא היו מזמינים אותי להרבה פעילויות . היה לי קשה , אפילו קשה מאוד אבל שתקתי , ידעתי שאם אני אדבר ייצחקו עליי , יגידו שהקצנתי את המצב ואני ממציא דברים .. . הבר מצווה שלי הגיעה וחגגתי אותה איתם ואני חייב לציין שדווקא בתקופת הבר מצווה הרגשתי עדיין די מקובל , אולי השליתי את עצמי . אך כמובן שאחרי תקופה זאת חזרו הירידות הכואבות , העלבונות וההעלבות והתאפקתי כדי לא להתפרץ בבכי. הייתי בטוח שכבר לא יהיה סוף טוב לסיפור הזה .. והמגמה הזאת תימשך כך .
כמו שיש נקודת מפנה בכל סיפור , כך גם בסיפורי . בסביבות אמצע כיתה ח' החלטתי שדי נמאס לי , לא מגיע לי היחס הזה יותר . ואתם שואלים איך עשיתי את זה ? פשוט מאוד , למקום שבו היינו יושבים בהפסקה לא הגעתי יותר , מחקתי אפילו חלק מהמספרים של אותם חברים מהנייד ופשוט ניסיתי לנתק איתם את הקשר חוץ ממספר חברים בודדים שהרגשתי שהם חברים אמיתיים ולא מושפעים מהסביבה המקובלת . פתאום שמתי לב בשכבה בחבורה מגובשת אחרת , שבחלקם גם חברים טובים שלי משנים עברו והם היו נראים מאוד נחמדים , דיברתי איתם וצחקתי איתם ונכון שלקח לי זמן , אבל בסופו של דבר "התקבלתי" לחבורה . כיום אנחנו החברים הכי טובים , כל החבר'ה ויש בינינו חברות אמת .. לא חברות של ירידות והצקות והשפלות מהסוג שעברתי .
כתבתי פה את סיפור חיי כדי שתבינו שיש דרך אחרת , להיות מקובל זו הגדרה אישית . ואחרי כל מה שעברתי מצאתי את הדרך הכי טובה להגדיר מזה להיות מקובל . מקובל – אדם שאוהבים אותו כמו שהוא ולא צריך להוכיח את עצמו בדרכים מסוימות . אני הבנתי שאני ניצחתי בסיפור הזה , ואני הצלחתי להתגבר על כל המכשולים וקיבלתי מתנה גדולה . זכיתי להיות באמת מקובל לפי ההגדרה הטובה ביותר .