נסיכה /שושנה זילבר

היה יום שמש באמצע החורף שלשה ימים דלף גשם בכל פינה, הגוף שלה הרגיש כמו גשם, יצאה להתייבש, לספוג קרניים, שלשה ימים בתוך קופסת קרטון, מתחת לגגון בנחלת בנימין.
לו אפשר היה לפחות להתרחץ בגשם, הרשויות רק הן אוספות את המים לכליהן. מאפשרות רחצה, רק למי שיש לו בית, או דירה ודי כסף לשלם עבור הגשם שיורד בחינם מהשמים. הפה שלה הסריח ויבש , אבל היא ידעה שהיא נסיכה בארמון פאר, שמדי פעם חוטפת מכה קלה "שבטך ומשענתך המה ינחמוני" ידעה, הרי כל העולם נברא רק למענה.
בגוף שלה נכרו, סימני ציפורניה, שחרטו בו וניסו להסיר את הלכלוך שדבק בה. היא איבדה את הדרך, עת אשפזו אותה בבית משוגעים, וששחררו אותה מאובסת בתרופות מרדימות הנפש, לתדהמתה הרבה בהארה של רגע, הבחינה שאף אחד לא מחכה לה ואין לה לאן ללכת.
אבל העולם נראה יפה מחוץ לבית החולים, שפע של צבעים, שמעה ציפורים, ואהובה הופיע לוחש לה, את אהבתו הבלתי נכזבת, נחל איתן, היה כל ימיה. לבוש חליפה לתפארת מגיש לה תותים אדומים, קצפת ברה, וטיפת דבש עגלגלה בקצה, גם עתה הוא סבב עימה את העיר בחיפושה אחר מקום ללון , היא נסיכה כיצד זה יעלה על הדעת, שאין לה ארמון, והוריה המלך והמלכה היכן הם? צעדה סחור סחור ונחה על ספסל בגן מאיר, והבוקר כמעט והאיר, כאשר נסיכה בה אליה, ואהב אותה, והיא לא הבינה כיצד זה, מישהו מכה בה בכל עוז, ומהיכן הפצע סמוך לעין ואיך החולצה היחידה שהיתה לה על גופה קרועה.
הבוקר האיר והיא המשיכה ללכת, אנשים בחשש נתנו לה שקל, עשרים אגורות, לחשו מאחרי גבה, "אלה יש להם כסף רב מתחת ל"משהו" כרית בלטה, בנק… , היא חולת נפש, יש לה הורים עשירים ובנים עשירים והיא מביישת אותם בכל העיר", ובלילה הבא ישנה באותה פינה, ואיש אחד חשף לפניה שיניים נרקבות וצחנת אלכוהול, והכה בה נמרצות, והמשטרה באה. אמרו שהוא שיכור, עצרו אותו לעשרים וארבע שעות. ואותה השאירו לישון ברחוב.
היתה לה ספירה משלה לימים , וכוחה לא טש, ועיניה טחו מלראות, בלילה הבא לנה בבית הקברות, עם שחר יצאה שוב לנדוד, ליד פחי אשפה היא מצאה בגדים בערמות וגם תיק גב קרוע רק בנקודה אחת, והמון מוצרי קמח טהור. אם רק היה לה איך לבשל את כל הפסטה שהתגלגלה ברחובות, היא שמעה לחישות על פסח ומצות והגעלה יתרה, חב"דניק אחד עבר לידה ושכנע בכל פה את השיכור שישב לשמאלה בספסל, להניח תפילין ולבוא לליל סדר, לאכול ארוחה, עליה פסח היא לא נראתה, בעבורו היא אשה.
מישהו אמר לה "שתיגש, בסמטה יש קופה לחולים מקבלים כל מה שרוצים", אבל לא היה לה כרטיס, לא רגיל ובטח לא פלטינום, בקושי בגדים, כשעמדה בכניסה כולם נעלמו, טענו שהריח הוא בלתי נסבל, הפקידה באומץ שלא יסולא בפז שאלה "האם את שייכת לקופה ומתי שילמת בפעם האחרונה", ואם אין לה כרטיס שפשוט תסתלק, והיא ענתה "אני נסיכה", ומכל החורים כולם צחקו בהיסטריה , והיא שמעה שעטת סוסים, ותרועת חצוצרות שנוגנה לכבודה. היא עברה את הכרוז והתרחצה בשרותים, הזמינו פקח שהוציא אותה מקופת חולים, ששייכת רק לחולים משלמים.
כבר היו לה שלש שקיות עם בגדים ותיק אחד קרוע ופסטה, ופועל שחור נתן לה חצי מהסנביץ שלו. ובעט בה, כי גם בו בעטו לפני עשר דקות.
היא ירדה לים לחגוג יום הולדת הכינו לה במיוחד נשף לתפארת, הזמינו חברים וחברות וגם רוזנים ובני נסיכים מארצות אחרות, ולכולם היו שמלות לבנות וזרים דקיקים סביב השיער, ורקדו ושרו יחפים על החוף, ואהובה האיתן קיבל אותה בזרועות פתוחות, ונתן לה לשתות ולשתות. וכולם נגעו בה רק עם מקלות, מרחוק כמו במדוזה שלא מפחדים ממנה באמת, אבל חותכים אותה מרחוק עם מקלות, ושרף לה בגוף ובראש ובין האצבעות, כי נשפכה עליה שמפניה, והיו לה כמה שריטות, וכולם צחקו צחוק גדול וצורם, ושוטר שעבר עצם עיניו מלראות, כי היו לו כבר מספיק דוחות והוא לא בלש ואין לו בן זוג, שאיתו הוא רשאי לעצור, והיא על החול התמסרה לנסיך רב העוצמה, ואחד עם מקל חד וארוך שם פגע בה בכוח, והנסיכה התעוררה מחלומה המתוק לשמע קריאות, "עוד יותר עמוק המשוגעת על החוף", והייתה חשכה והחול אולי היה זהוב אבל לא היה ירח באותו יום, ככה אלוהים כמה ימים בכל חודש כמו במחזור, מחשיך את עולמו ומרשה לכל הרע לבוא ולדחוף מקלות, לנקודת הבריאה. בצלמו הם היו והיא רק צלע מצלם, הלכה אל המים, שחורים ושקטים. המשוגעת קמה צעקו אחריה , והמים עלו ועלו וגופה התעקש לא לשתות עוד. להסחף ולא לצוף, בכל כוחה היא ניסתה , המשיכה ללכת רחוק ורחוק שום מגדלאור לא האיר באופק, לא ירח מעל, מים מתחת, בלי שמים מעל,המים שחורים וכהים הדפו אותה מעלה ומעלה, היא נאבקה בגלים שהציפו אותה מעלה, בעדינות נאבקה היא היתה נסיכה, וגופה חזר ועלה ועלה ועלה ועלה, אבל בבוקר מצאו אותו ללא רוח חיים בחוף פלמחים