האחת_ והיחידה
פרק אחד לפני האחרון. האם יהלי ומאור באמת אחים? מה יהלי תגיד לאורי? מה יקרה בין יהלי למאור? כל התשובות בפרק הבא והאחרון. קריאה מהנה ואשמח לתגובות!!

נשבעת שתחזור – פרק 19 (לפני האחרון).

האחת_ והיחידה 19/05/2015 1428 צפיות 8 תגובות
פרק אחד לפני האחרון. האם יהלי ומאור באמת אחים? מה יהלי תגיד לאורי? מה יקרה בין יהלי למאור? כל התשובות בפרק הבא והאחרון. קריאה מהנה ואשמח לתגובות!!

הופיעה לי זיעה קרה על המצח ונשימותיי היו כבדות עבורי.
"אנחנו מה?" הוא שאל שוב וראיתי את פניו נלחצות.
ושוב התעלמתי מדבריו ובלעתי את הרוק שהצטבר בחלל הפה שלי.
"תעני לי" נענע את גופי בעודו מחזיק בשתי זרועותיי.
"תעזוב אותה" צעק טל מהצד ושחרר את ידיו של מאור ממני.
מאור נעמד והתהלך ימינה שמאלה "מה זה השטויות האלה שאת מדברת?" בעט בספה שעליה ישבתי "איזה אחים בראש שלך" הוא הרים את קולו והסתכל עליי.
אני לא הצלחתי להרים את מבטי אליו.
מאור נעמד מול טל "אתה יכול להשאיר אותנו לבד?" שאל ברטוריות מוחלטת.
"יהלי" טל הסתכל עליי כדי לקבל את אישורי.
הרמתי את ראשי אל עבר טל, הסתכלתי עליו כמה שניות והנהנתי את ראשי לאישור.
טל התקדם אל הדלת מבלי לדבר ויצא, השאיר אותי עם אח שלי לבד.
מאור התיישב על ידי והסתכל עליי.
"מה זה מה שאמרת יהלי?" הוא הסתכל על הפרופיל שלי, כי אני לא הסתכלתי לעברו "למה התכוונת שאמרת אחים?" הוא הטריד עוד בשאלות.
סיבבתי את פרצופי אליו בסערה "אחים-אחים, אבא שלי הוא אבא שלך".
הוא חייך לעברי "עימרי אבא שלי?" הוסיף גיחוך קל "זה מגוחך יהלי".
החזרתי את פרצופי לנקודה שהייתה מולי ושוב לא הסתכלתי על מאור.
לא דיברתי, בקושי הצלחתי. בכל פעם שראיתי את מאור נזכרתי בפעם הראשונה שלי, איתו. מיד התחלתי להזיע.
"את באמת חושבת שעימרי אבא שלי?" הוא גיחך שנית "זה בלתי אפשרי".
ליקקתי את שפתיי היבשות ונענעתי את גופי כמו שעושה בן אדם מוטרד.
"יהלי תעני לי" הוא שם את ידו על כתפי ומיד העפתי אותה.
סיבבתי את פרצופי אליו במהירות "תספר לי הכל" הסתכלתי בעומק עיניו "עכשיו" הרמתי את קולי.
"יהלי, אין מה לספר" הוא ענה בפשטות "אין לי אבא יהלי, אבא שלי מת לפני שנולדתי" לפתע בלט עצב בפרצופו והוא הזיז את עיניו ממני.
אחרי שניות אחדות של שקט "הוא לא מת, הוא התחתן עם מישהי אחרת, עם אימא שלי!" הרמתי את קולי וניסיתי לנפץ את הבועה שמאור חי בה.
הוא חייך ונד בראשו "זה לא יכול להיות יהלי".
"מה לך ולאבא שלי?" כלאתי אותו בעיניי, לא נתתי לו לברוח ממני.
"עימרי…" הוא התחיל וחשב "עימרי הוא חבר של אימא שלי" גבותיו התכווצו וחשב.
גיחכתי מולו "אתה באמת לא מבין?" עיניי נצצו כסימן לדמעות בדרך.
הוא שם את ידו על מצחו והסתכל לרצפה.
"זה לא יכול להיות" הוא לא הסתכל עליי כלל "אני ראיתי תמונות של אבא שלי, זה לא עימרי".
"ממתי אתה מכיר את אבא שלי?" התעלמתי מאמירתו והסתכלתי עליו.
הוא הרים את ראשו שהסתכל על הרצפה והסתכל עליי "מאז שהייתי בן 12 בערך, הוא הגיע מלא אלינו הביתה, בהתחלה לא הבנתי שזה חבר של אימא שלי" הוא בלע את הרוק והסתכל עליי כאילו שעומד להמשיך לדבר "אחרי שכבר נהייתי יותר גדול אימא אמרה לי שהוא חבר שלה ושאני אתייחס אליו כאילו הוא אבא" הוא שפשף את מצחו.
פניי נעצבו ברגע "אחרי מלחמת לבנון השלישית ב2004 אבא שלי זייף את המוות שלו, אורליה אימא שלך, הייתה באה לבקר אותו מלא בדירת מסתור שלו. יום אחד אימא שלי ראתה אותם" הכנסתי את הנזלת שזלגה פנימה במהירות ונגבתי עם גב היד את הדמעות "היא ראתה אותם ואבא שלי הסביר לה שיש לו ילד משותף עם אורליה שהוא גדול ממני בשלוש שנים".
"אני בן 20 וחצי" הוא ענה בתגובה במהירות למה שסיפרתי.
"אני בת 17 וחצי" קולי יבב והיה טרוד.
"זה לא אומר כלום יהלי" הוא הוסיף חיוך מלא בעצב "יכול להיות שאבא שלך לא אהב את אימא שלך אז הוא שיקר לה שאני הילד המשותף" הוא נשם לרווחה לרגע "יכול להיות מלא דברים יהלי" הוא חייך חיוך קצת יותר רחב.
"אני רוצה להאמין" פניי נעצבו ונשכתי את שפתיי העליונות מתאפקת לא להתפרץ בבכי.
"יהלי, אני אבדוק לך את זה" הוא ליטף את הלחי שלי ואני נהניתי מהמגע שלו, כי היה בי את הספק הכי קטן שאולי אין בנינו קשר דם.
הוא קם מהספה ואני מאינסטינקט מיד אחזתי בידו "מאור" הגיתי את שמו.
"מה יהלי?" התיישב שנית והזיז את שיערי לאחורי אוזניי.
"תספר לי על עימרי" לרגע התעלמתי מהעובדה שהוא אבא שלי.
"מה לספר יהלי?" הוא שאל ונראה לי שקיווה שלא נגיע לזה.
"איך הגעתם אליי? איך הוא עירב אותך? למה הוא יכול להיפגש איתי רק בין השעות 23:15-23:45?" תקפתי בים של שאלות.
"לפני חצי שנה הייתה לנו שיחת גברים, הוא ניסה מאוד להתקרב אליי, להיות כמו אבא שלי" הוא נשם לרגע "ואני מדגיש כמו" הנהנתי מקווה מאוד שמה שהוא אומר נכון.
"הוא סיפר לי שיש לו ילדה, כמעט בת גילי, שהיא חושבת שהוא מת" הוא בלע את הרוק שהיה בפה שלו וראיתי אותו מנסה להיזכר.
"הוא ביקש ממני שאני אעזור לו להיפגש איתך, הוא סיפר לי איפה את לומדת, איזה מן ילדה את" הוא חייך "ואיזו חוצפנית את".
חייכתי ומיד נשכתי את שפתיי, לא רציתי שמאור יראה את זה.
"עשיתי כל מה שהוא ביקש. גרמתי לך להאמין שאני יודע איפה אבא שלך ואת נסחפת אחריי, אחרי הסקרנות שלך" הוא נאנח.
"ומה הקטע של השעות?" כיווצתי גבותיי.
"אימא שלי, עושה מדיטציה בשעות האלה, בגלל התאטרון" הוא אמר ברוגע.
"לא הבנתי. הבת זוג של אבא שלי, אימא שלך, לא יודעת שאבא שלי נפגש איתי?" פניי הופתעו ברגע.
"לא. עימרי הבטיח לאימא שלי שלא ייפגש לא איתך ולא עם אימא שלך ולא עם אורי אף פעם" הוא שיחק באצבעותיו "אני מצטער יהלי" הוא הוסיף.
"אז למה הוא נפגש איתי?" שאלתי בבלבול.
"כי הוא נשבע לך, ככה לפחות הוא אמר לי" הוא אמר בחיוך מוזר.
"ומה שקרה בנינו?" התחלתי להזיע רק מלדבר על זה "למה תמיד אמרת שאסור? למה גירשת אותי?".
"פעם אחת אחרי הפגישות שלנו אמרתי לעימרי שאת ילדה נורא יפה והוא ישר הבין לאן אני חותר הוא אמר שאסור לי להתקרב אלייך כי אני בחיים לא אוכל להביא אותך הביתה בגלל אימא שלי. אז נשבעתי לו שלא אתקרב אלייך" הוא אמר באמינות מוחלטת.
"אז באמת לא ידעת?" שאלתי במתיקות עצובה.
"ידעתי מה יהלי?" הוא גיחך "אנחנו לא אחים, תשכחי מזה" הוא חייך אליי.
"אתם לא מה?" הרמתי את ראשי ובזווית העין יכולתי לראות שגם מאור הרים את ראשו ושנינו הסתכלנו לעבר דלת הכניסה וראינו שם את אורי עומד עם ילקוט ופה פעור, תהיתי לעצמי כמה זמן הוא כבר עומד שם.


תגובות (8)

תמשיכי דחוף אני מאוהבת בסיפור שלך

19/05/2015 19:29

איך שאורי הקטן הזה נדחף לכל רגע… ;)

19/05/2015 20:20

חחחח האורי הזה ערמומי..ולמה זה פרק לפני הסוף?? אני מקווה לעוד עונה

19/05/2015 20:34

אווףףף למה לפני אחרון תמשיכי לעונה שנייה אחד הסיפורים הכי יפים

19/05/2015 21:40

פרק יפה מאוד. התבאסתי שזה פרק אחד לפני האחרון. תמשיכיייי.

19/05/2015 23:24

היי אני קוראת חדשה שלך.
הסיפור ממש יפה תמשיכי!!!

20/05/2015 00:48

תמשיכי כבר!!!!!!!!!!!
אני במטח!!!!!!!!!!!

21/05/2015 19:41
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך