נשבעת שתחזור – פרק 8.

"מה זה?" שאלתי מנסה להראות שאינני יודעת במה מדובר.
אורי פתח את המכתב מול עיניי, חיכך בגרונו והקריא "אהובתי היקרה, לקח לי המון זמן להבין מי את בשבילי, לקח לי המון זמן להבין מה את עושה ללב שלי כשאת לידי.
אני יודע שהלב שלך סגור לאהבה בנינו, אני מקווה שאצליח לרכך אותך עם הזמן,
תישארי קרובה אליי ואני מבט…"
"מה קורה ילדים?" קטעה אימא את קריאת המכתב שקרא אורי.
סימנתי לאורי עם העניים שישתוק והתפללתי לאלוהים שיקשיב לי ויפחד ממני.
"כלום" קיפל את המכתב וחייך חיוך מתוק לאימא.
"אתם תאחרו, קדימה אני מחכה לכם באוטו" אמרה ויצאה מהמקלחת.
"תן לי את זה" הפצרתי באורי.
"בתנאי" נפנף מולי את המכתב על מנת להתגרות בי.
הסתכלתי עליו ושילבתי ידיי והמתנתי עד שיאמר את התנאי.
"מי זה?" שאל.
אוקיי יהלי באמת מי זה? המכתב הזה היה המכתב שאבא כתב לי, איך הוא נהפך למכתב אהבה בין לילה? מה קורה פה?
"מאור" הגיתי את שמו כאילו שאורי מכיר אותו.
"מי זה מאור? את משקרת? אני לא מכיר אף מאור" התעצבן עליי קלות.
"הילד ההוא שפגשנו כשאספתי אותך מהמועדונית" השטתי את ידי כדי לקבל את המכתב.
"איתו היית אתמול?" ניסה לאסוף עוד פרטים עליי.
"אורי אתה מגזים. תן לי את המכתב" הרמתי מעט את קולי.
הוא השיט לעברי את המכתב והכנסתי אותו לכיס.
***
"תראו מי הגיעה בזמן" משך טל לעברי את כל תשומת לב הכיתה.
התיישבתי במקומי מתעלמת מאמירתו.
"יהלולית" אמר בקול ציני.
קמתי מהכיתה בעצבים ואחזתי בחולצתו של טל והסתכלתי עמוק בעיניים "אם לא תעזוב אותי ועכשיו, זה ייגמר מאוד רע" איימתי עליו כדי שיניח לי.
"את עצבנית?" שחרר את ידי ממנו בחוזקה.
"סביר להניח אם זאת התגובה שלי לא?" חייכתי לעברו חיוך מתחכם מעט.
הוא התקרב לאוזניי מול כל הכיתה אשר מסתכלת לאחר שהתעצבנתי עליו "אני עוד לא סיימתי איתך" לחש באוזני ויכולתי לחוש בנשימותיו החמות, בלעתי את הרוק מעט וזה לא שאני מפחדת ממנו. המצב קצת הביך אותי.
***
יצאתי מכותלי בית הספר צועדת לכיוון בית הספר של אורי, כדי לאסוף אותו כמו בכל יום.
במשך כל הליכתי לכיוון חשבתי על כל הדברים שקרו לי בתקופה האחרונה.
למה אבא כתב לי את המכתב הזה, למה הוא לא יכול לפגוש אותי אחרי השעה 23:45, מי החליף בין המכתבים ולמה היה כתוב שם מה שכתוב.
הגעתי לבית הספר של אורי "יהלי" שמעתי צעקה מאחור עוד לפני שהספקתי להיכנס בשער.
הסתובבתי לאחור ולא אחר היה מאשר הילד המעצבן.
דחפתי אותו אל מאחורי חומה קטנה שהייתה על יד בית הספר.
"מה יש לך?" אמר בחיוך כשם לב לאגרסיביות שנבעה ממני כשראיתי אותו.
"מה יש לי?" שאלתי בעודי מוציאה את המכתב מהכיס "מה זה אמור להביע?" התקרבתי אל פניו קרוב כדי שלא יוכל לברוח ממני והצמדתי את המכתב קרוב לפניו.
"זה המכתב שעימרי כתב לך לא?" הסתכל עליו וחייך.
"אתה עושה לי בכוונה?" הרמתי עליו את קולי.
"אני לא יודע מה את רוצה יהלי" הרפה את ידי ממנו.
"מי החליף בין המכתבים?" התעצבנתי עוד יותר וסיבבתי את פניי שלא יראה שאני על סף שיגעון.
"אני" ענה באדישות מוחלטת.
"אתה?" הסתובבתי אליו.
"כן" גירד בראשו וחייך.
"אתה רוצה לשגע אותי?" התקרבתי אליו שוב עצבנית יותר מתמיד.
"לא, פשוט פחדתי שיראו את המכתב שהוא כתב לך, אז החלפתי ביניהם כשישבנו בספסל" סיפר בפשטות.
העברתי את ידיי על כל פניי מנסה לנער ממני את העצבים שגופי מרגיש.
"ועובדה שצדקתי" המשיך לגעור בי.
"צדקת?" הסתכלתי עליו.
"כן. נכון שמישהו ראה את המכתב?" חייך לעברי.
הנהנתי בראשי והוספתי "אורי".
"אז שיניתי בקטנה את הנוסח" אמר בנחמדות.
"בקטנה?" חזרתי על מילת הציניות.
הוא חייך לעברי שוב.
"כתבת לי מכתב אהבה!" הרמתי את קולי.
"בסדר עצבן" הוריד את חיוכו "משהו הגיוני למישהי שנעלמת מהבית ב23:00 בלילה לא?"
"כשאתה צודק אתה צודק" חייכתי אליו.
"יהלי" שמענו צעקה מרחוק, סיבבתי את ראשי ולא פחות ולא יותר, אורי.
"יהלי" צעק שנית כשהתחיל לרוץ לעברי.
"שיט" מלמלתי כשהבנתי שאי אפשר להחביא את מאור.
"כבר מאוחר יהלי, למה רק עכשיו את באה?" נזף בי אורי על יד מאור.
"סליחה? אני לא עובדת אצלך עד כמה שזכור לי" כיווצתי גבותיי בעודי מנסה לעכל את חוצפתו.
"מאור לא?" התעלם אורי ממה שאמרתי.
"כן" חייך מאור לעברו.
"אתה חבר של יהלי לא?" שאל אורי במתיקות מזויפת.
מאור הפנה מבטו אליי ואני בתגובה הרחבתי את עיניי מנסה לשדל את מאור לזרום עם מה שנאמר.
"כן" אמר מאור ולקח את ידי על מנת לאחוז בה.
"יופי אז תתנשקו" אמר אורי בחיוך והיה נשמע שאפילו צחק.
"אורי יאלה בוא הביתה" התעצבנתי עליו קלות.
אורי חטף מידי את המכתב "אם לא תתנשקו, אני אראה לאימא את המכתב" נפנף למולנו את המכתב.
הסתכלתי על מאור כי מן הסתם הוא באותה הסירה שאני נמצאת והוא הנהן כאילו שבכוונתו שנתנשק.
"ממתי נהיית כזה חוצפן?" שאלתי את אורי בתקווה שיענה.
"אז אתם לא מתנשקים?" העביר את הנושא.
אני חושבת שמה שגרם לאורי להגיד לנו להתנשק היה שלא האמין לי היום בבוקר, חשתי בכך.
"טוב" גלגלתי עניי לעבר מאור, הוא התקרב אליי כל-כך קרוב שיכולתי להרגיש את הנשימות שלו על השפתיים שלי. היינו ממש קרובים אחד לשני.