סם החיים – פרק ראשון

כמו כל יום ראשון קמתי לבית הספר, ללמוד זה חשוב אמרה אמא " בשביל מה עלינו לארץ ישראל? כדאי שיהיה לך יותר קל ותוכלי ללמוד ולהתפתח ", ככה היא הייתה נוזפת בי כל יום כל היום כדאי שאני אלמד טוב ואצליח ואוכל להשיג תואר ראשון במשהו שאפילו אני עוד לא יודעת במה אבל הכי חשוב שאמא שלי יודעת שהיא רוצה שאני אלמד ואשיג תואר ראשון במשהו.
שמי הוא קייט רובינסון, נערה בת מתבגרת בת 17, כמו הרבה נערים ונערות חיי ממורמרים, כי אין מה לעשות זה מה שאנחנו נוהגים לעשות כל היום – להתלונן. שום דבר לא מספיק לנו ושום דבר לא מושלם לנו כי אנחנו תמיד רוצים עוד ותמיד נרצה עוד ככה אנחנו חיות האדם.
–
עשיתי עלייה לארץ לפני 7 שנים כשהייתי בת 10, אמי עזבה את אבי שמתגורר כרגע בארצות הברית, והחליטה לעלות לפה, ארץ ישראל היפה והמובטחת.
אינני יודעת למה היא עשתה את הצעד הטיפשי הזה, כי אנחנו לא כל כך קשורות לפה, אמי נוצרייה למופת וכך גם אני. אבא שלי הוא היהודי במשפחה אבל הוא נשאר בארצות הברית שלפי דעתו זוהי הארץ היפה והמובטחת.
התחלתי בהקדמה יפה מאוד על חיי העלובים והחסרי משמעות.
כמו שאמרתי בהתחלה, כמו כל יום ראשון קמתי לבית הספר, והייתי בדרכי ללימודים שכל כך היו חשובים לאמא שלי, לי את האמת זה לא היה חשוב בכלל כי לא ראיתי שום טעם להשקיע בדבר הזה, ולמרות עם כל חוסר ההשקעה שלי הייתי מוציאה ציונים טובים שהעלאו לאמא שלי חיוך עד השמיים. ולמרות הציונים הטובים תמיד אמא שאפה שאני יגיע ליותר כי מבחינתה 100 זה לא מספיק אני צריכה לקבל 100 יחד עם בונוס.
תמיד הרגשתי שאני לא מספיק טובה בשבילה אבל זה בסדר אני כבר התרגלתי במהלך השנים לחוסר הסיפוק שלה ממני.
–
ושוב להתחיל את אותו יום ראשון בשיעור אנגלית מעצבן שאני בכלל לא זקוקה לו כעולה מארצות הברית וכדוברת השפה, ואחר כך שיעור נוראי במתמטיקה והלאה לכימיה וכל הדברים הכי נוראיים שרק אפשר לתאר ביום ראשון אחד נוראי מכל.
מה שניחם אותי בימים האלה של הלימודים שתמיד היה לי את המקום לברוח אליו, הפינת עישון תמיד היה לי מקום להסתתר בו מכל השיעורים הנוראיים האלה, לברוח בלי שיראו אותי ובלי שיחפשו את קייט ולא ירצו שהיא תפתור תרגיל טיפשי במתמטיקה ותיתן איזה הסבר על התנ"ך שהיא בכלל לא מאמינה ולא הולכת בדרכו.
יודעת שיש לי איזה עשר דקות הפסקה וחוסר חיפוש אחר קייט בהפסקה אחת בין שיעור טיפשי אחד לשיעור טיפשי אחר.