שיר עצוב שמח

rinrin 11/10/2012 923 צפיות 7 תגובות

הוא

המלאך הלא-כל-כך לבן שלי. הייתי צובעת אותו בצבעים פסיכודליים. כן, ככה אני זוכרת אותו עכשיו. הוא היה כל מה שהייתם מצפים ממלאך שכזה. גבוה, בלונדיני, בייבי בלו אייז וחיוך כובש. גיבסון חשמלית ואידיאולוגיות למכביר. ואני, ילדה קטנה מתרוצצת ברחבי העיר אחרי היופי הזה.

לילות בהופעות פאנק מחתרתיות וימים במסיבות טבע גבו את המחיר. הייתי לשבויה.
בדירה הקטנה שלנו בשכונת הדר אנחנו עושים אהבה. לא אהבה מהסוג שאתם חושבים עליה. אהבה אמיתית, שמחזיקה אותך ערה בלילה מול השדים בארון, ומגנה בחירוף נפש עליו מכל המפלצות שמתחת למיטה.

אין להן שם, אין להן פנים. הן תוקפות עם רדת החשיכה ותחילתו של יום, לא בוחלות בדבר. הן מסיתות ושוברות והופכות כל פיסת חלקה טובה לשדה נטוש. הן לוקחות כל צלם אנוש.

השיר

אנחנו יושבים בבית, מול המחשב ונתקלים בו. ככה במקרה. מנט טו בי כנראה או שקר כלשהו. בימי בלבול אלו, בהם אני נקרעת בין מדים שחורים לבין בגדי ממש-עכשיו-נחתתי-מהודו מנגינת הפסנתר סוחפת. המילים. המילים תהיינה רלוונטיות לעד. לימים, אנחנו נשמיע את השיר הזה כל כך הרבה עד שיקירינו יחליטו שזה הזמן להתערבות. כן כן. התערבות אינטרוונצ'ן סטייל.

ממרומי תחילת שנות האלפיים וההתקדמות הטכנולוגית האישית שלי דאז, אני מעבירה את השיר למכשיר הסלולרי שלי שגבירותיי ורבותיי- משמיע קבצי MP3. איי קיד יו נוט. זה יהיה השיר הראשון, היחיד והאחרון שאעביר לשם.
הימים האחרונים

כבר חודשים שהוא חושב שעבד על כולם ואני לא מצליחה לנפץ את האשליה הזו. אנחנו חוגגים את יום ההולדת ה-19 שלי (באיחור מזעזע) עקב שיחרורי מהמערכת הצבאית ושחרורו ממערכת הבריאות הממלכתית. אני מקבלת עוגת גבינה (האהובה עליי) ולילה במועדון חשוך.
כיאה לילדת יומולדת, אני הולכת לבית הקפה שמציע בופה בוקר רק בחמישים שקלים כדי לספוג כהוגן את שאריות האלכוהול מליל אמש.

Little did I know…

בדיוק ברגעים אלו, כל המפלצות יוצאות החוצה. הן שולפות טלפיים לתפוס אותו ממתחת למיטה, מהארון שבחדר, הן נמצאות בפניהם של האנשים היושבים איתו באוטובוס ואלו העוברים מולו ברחוב, הן כתובות על כל הפנים שלי, הן משתקפות מהפנים שלו במראה. הן בכל מקום.
בעודי בולסת עוד בייבי לחמניה עם חמאה וסלטים למכביר, גאה על ההחלטה להשאיר את המכשיר הסלולרי (המתקדם יש לומר) שלי בבית ולתת זמן איכות לעצמי, הוא יורד בתחנה זרה לו, פורש כנפיו וקופץ.

השיר

כולם כבר יודעים. החברים הטובים מקובצים בחדר הקטנטן שלי על המיטה, ספק מדברים ספק ממלמלים הברות שנראות איכשהו הגיוניות עכשיו.
אני כבר יודעת איזה פרחים אני מביאה מחר. בתפנית דרמטית החורף של חיפה עושה את שלו והחשמל נופל. בהתאפסות מהירה יש לנו עכשיו עשרות נרות ותהומות של שקט. בלי לחשוב פעמיים השיר שלנו מתחיל להתנגן בקולו המתכתי של מכשיר הסלולרי שלי.

עכשיו יש לו משמעות לגמרי אחרת.

היום

בימים הקרובים אני חוגגת לו יומולדת 28. והוא לא כמוני. הוא לא מתלונן על הגיל, צעיר לנצח שכזה. ואני חושבת על דברים איפנטיליים. בטח היה שמח לראות את כל הקעקועים שלי (בייחוד את זה שלו) והיינו עפים יחד במסיבת הכובע הקרובה. בטח לא הייתי צריכה לדאוג לטרמפ כי ברור שהייתי נוסעת איתו.

הוא בטח היה שמח לדעת שיש חומר טוב עכשיו, אז היינו יושבים, מגלגלים אחד ובטח אז הוא היה מסביר לי שוב שהוא אוהב את השיר כי הוא שלנו ואם הוא היה שומע אותו לבד אז הוא בטח היה ממש עצוב.

כבר שש שנים אני שומעת אותו לבד. ופאק, כמה שהוא עצוב.


תגובות (7)

מישהו הקדים אותו ודרג את הסיפור שלך בדרוג 5 – זה באמת מגיע לסיפור כל כך יפה שכתבת אהבתי מאד מאד ומקווה שתמשיכי לכתוב בתודה ממני בקי ♥♥♥

11/10/2012 07:36

תודה רבה :) את מוזמנת לקרוא עוד פוסטים שלי באתר http://www.maveze.co.il
רק תחפשי אותי… rina bunin

11/10/2012 07:56

וואי,זה מטריף!

11/10/2012 08:23

קטע מדהים!!
לא יכולתי להוריד את העיניים מהמסך, את כותבת מהמם!
תמשיכי לכתוב, אני מצפה לקרוא עוד קטעים שלך:)

11/10/2012 08:31

תודה… תודה לכולכם…. שוב- מזמינה לפוסט השבועי :)
http://www.maveze.co.il/%d7%a9%d7%99%d7%a8-%d7%a2%d7%a6%d7%95%d7%91-%d7%a9%d7%9e%d7%97/

11/10/2012 08:38

וואו! אחד הקטעים היפים שקראתי!!
הכתיבה שלך עשירה ויפה! מאד נהניתי, הייתי מרותקת למסך!
תמשיכי לכתוב! :)

11/10/2012 11:46

אני מיד "ארוץ" לאתר שלך אגב רציתי לשאול האם זו פרוצדורה לפתח אתר ?
ובענין הכתיבה שלך אין לי מלים את פשוט מהממת תמשיכי גם כאן וגם באתר בתודה ובהצלחה ממני בקי ♥♥♥

11/10/2012 13:29
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך