3 שנים של געגועים

"אהובתי , היחידה שהבינה אותי, האור שבחיי, אז כבר 3 שנים הא?,הזמן עובר לאט, אין יום שאני לא חושב עלייך ,מסתכל על תמונות נזכר ברגעים היפים שלנו ביחד , שון כבר גדל ,הוא כבר בן 5,בוגר ,הוא תמיד שואל "איפה אימא?"
"היא תבוא לבקר נכון ?"
אני לא יודע איך לענות לו ,איך להסביר לו שאת כבר לא איתנו ?
אני תמיד אומר לו שאת במקום בטוח ,ושלא ידאג ,
אני מנסה לחייך כל יום ,אבל קשה לי כשאת לא ליידי ,
יש ימים שאני לא יכול יותר ,ומתפרק ,מזל ששון פה ,
הוא הדבר הכי יקר לי מאז שהלכת ,
הוא כאילו מתנה ממך , שאני מסתכל על פניו אני רואה אותך אתם שתי טיפות מים
אני לא יכול להמשיך בחיי, לא קיימתי את הבקשה שלך , אני לא יכול לחשוב על להסתכל על נשים אחרות ,את היחידה בליבי אני מקווה שתביני את זה ..
שון הוא היחידי שמחזיק אותי חי,
לפעמים שאני לא יכול יותר ואני נזכר בך דמעות זולגות מטה
שון תמיד מסתכל עליי במבט לא מבין
"אבא מה קרה?" הוא שואל
"אני מתגעגע לאימא" אמרתי מנסה לחייך אך לא מצליח
"אל תדאג היא בטוחה ,אתה בעצמך אמרת לי " הוא אומר בקולו המתוק,ופה זה הרגע שאני לא יכול יותר ,
החיים שלי לא אותו דבר בלעדייך …
את חסרה לי ,המון !
אני עכשיו כותב את המכתב הזה ודמעות נוטפות מעיני ,אני לא יכול יותר ,את חסרה לי !
אני מידי יום הולך לבקר בקבר שלך ,זה קשה לי!
3 שנים עברו ,3 שנים של כאב ,3 שנים של צער 3 שנים של געגועים 3 שנים בלעדייך
אני רוצה להגיד לך שאהבתי אותך, ועדיין אוהב , את תמיד תהיי אצלי בלב, ♥
אוהב –בעלך האוהב ושון התינוק♥"

סיימתי לכתוב את המכתב,כאב פילח את ליבי, דמעות בעיני בישמתי את המכתב בבושם שתמיד התבשמתי בו לכבוד אישתי ,לקחתי את המפתח שתמיד עליי ,פתחתי את המגירה והוספתי אותו לאוסף המכתבים שם ,במגירה הזאת ששם נמצאים כל המכתבים הוא הדבר הכי חשוב לי בחיים כמובן אחרי שון