יצא קצת צולע, אבל די הביע את הרגשות שלי. אין לי שום אחים בצבא ולא איבדתי שום קרוב למזלי. אבל הנושא הזה מאוד מדבר אלי. אני ציונית בנפשי, ואני חושבת שכולם צריכים להפסיק לקחת כמובן מאליו את מה שקורה במדינה שלנו. אנחנו לא חיים סתם, יש אנשים - לא רובוטים - שמסכנים את חייהם יום יום, משפחות שכולות שבוכות על הילדים והאבות שמתו בניסיון להגן על התחת של כל אחד מאיתנו. אני חושבת שזה ראוי להערצה.

שיר לאביר

19/12/2015 968 צפיות תגובה אחת
יצא קצת צולע, אבל די הביע את הרגשות שלי. אין לי שום אחים בצבא ולא איבדתי שום קרוב למזלי. אבל הנושא הזה מאוד מדבר אלי. אני ציונית בנפשי, ואני חושבת שכולם צריכים להפסיק לקחת כמובן מאליו את מה שקורה במדינה שלנו. אנחנו לא חיים סתם, יש אנשים - לא רובוטים - שמסכנים את חייהם יום יום, משפחות שכולות שבוכות על הילדים והאבות שמתו בניסיון להגן על התחת של כל אחד מאיתנו. אני חושבת שזה ראוי להערצה.

ביום ראשון הם חוזרים
למקומות האפלים
לחדרים הקטנים
עם החברים שלהם לחיים
באים הביתה כל שבת שנייה
אמא מודאגת רק מחכה
שיחזרו כבר, שיצאו מכלל סכנה

בערב שישי ראשון
כשאנחנו עושים קידוש עם המשפחה
הם עוד שם, מתגעגעים
עלינו הם שומרים
ואת האחרים לא מפקירים.
הם אנשים עם לב זהב
שמסכנים את חייהם
מחיל האוויר עד מג"ב
הם כאן בשביל שנחייה.

תנו כבוד לצה"ל
זה המעט שאתם יכולים לעשות
מהקרקפת עד הנעל
אתם מוגנים, בזכות הסיירות
אל תקחו הכל כמובן מאליו
עוד יבוא יום שיגיע תורכם
שבו תהיו חייבים להם את חייכם
תהיו חייבים לשמור על המדינה
על כבוד אלו שחלומם כבר לא יתגשם.


תגובות (1)

אני חושבת כמוך.

27/12/2015 14:30
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך