אני ועצמי, -פרק 2-

בפרק הקודם:
אחר אני יצאתי לבריכה
הייתי צריכה לשירותים
ואז בדייוק כשהלכתי ואףאחד לא ראה אותי
אני הרגשתי סכין בגב
ואז נפלתי
הרגשתי שאני מיתעלפת
ואז שון ראה אותי
הוא קרא לכולם ו……………………..
———————————————————-
הוא קיבל גם סכין בגב!
כולם באו
וראו את ניני
העניים שלה היו אדומות
כולם הבינו, זאת לא ניני.
ניני לבשה שמלה, ונעלי בובה
השער שלה היה מפוזר
ועל כל הגוף שלה דם
" אז, אתם רואים אותי נכון? " אמרה..
" אני לא ניני, אני מישהי אחרת
התאומה שלה, נניני האמיתית לעולם לא הייתה כזאת רעה, ולעולם לא מעליבה "
" ותבינו, אם אתם רוצים אותה. תעברו אותי
המחנה הזה זה חנה של רצח ודם קר "
פתאום אני קמתי.
" אבל את לעולם לא תנצחי אותנו. " אמרתי
" באמת? " אמרה ניני
" כן! "
" יולי!, מה את עושה?! " אמרה רוקי
ואחר כך היתעלפתי…
וגם ניני הרעה.
הגיעו מדריכי המחנה..
ולקחו אותי ניני ושון
——————————————-
מבט הנקודה של שון:
אני קמתי ולא ידעתי איפו אני
ואז ראיתי לידיי את ניני ויולי
ומולי ומול ניני ויולי
את כל הכיתה של יולי
" היי סתקלו! החבר של יולי היתעורר " אמרה אחת מהכיתה של
יולי…
היא הייתה כזאת יפה
שער חום,
צמה
חייוך מושלם
ועני תכלת
ופתאום ניזכרתי
אני החבר של יולי
אציתי להיפרד מימנה, היא לא כזאת יפה כמו הילדה ההיא
——————————————————
מבט הנקודה של ניני:
" מזה איפו אני?! "
את נימצאת כאן איתי.
ראיתי את יולי
רציתי לעברה ופיתאום ניתקלתי בקיר
ראיתי אותה בצד אחר ועוד פעם
הבנתי שאני בתוך מלכודת
" חחחחחחחחחחח! " צחקה יולי
" את לא מבינה? את תיהי רדומה לכמה זמן… " אמרה יולי
" אני הרעה כאן לא את! " אמרתי
" הזמן יעבור ויחלוף,ימשיך הרבה זמן
את עצמך לא תימצאי, כי את צריכה להשלים הרבה דברים….. "
פתאום קמתי, ראיתי את כל הכיתה, ניבהלתי! "
רק יולי הייתה רדומה, והבנתי שהיה אצלי חלום… "
———————————————————
חוזרים ליולי:
" מזה איפו אני? "
" מזה האור הזה שם? "
הלכתי לעבר האור ופתאום ראיתי שם אבן ועליו יש משהו
ניסיתי לגעת באבן אבל לא הצלחתי…
הבנתי שיש משהו שלא נתן לגעת
פתאום הבנתי שאני במערה, ואז שמעתי קול מדבר אלי
" יולי…, תימצאי את עצמך ואת הכוח שבתוכך, תעזרי לי לצאת מיכאן..
בבקשה…"
הבנתי שניני מדברת אלי..
רגע ניני? מצאתי אותה!!!
ואז היתעוררתי…
ראיתי ששון כבר בריא והוא יכל לקום
ואז הוא לקח איתו ילדה מכיתה שלי, זאת הייתה רוני.
" אוקי בנות אתן יכולות לצאת אתן בריאות. "
אמרה רוםאת המחנה
אני קמתי והיתלבשתי
ואז ראיתי…
מיחוץ לבית חולים של המחנה
רוני ושון מיתנשקים!
" בוגד אחד! חשבתי שאנחנו חברים!! "
וברחתי בריצה
שון ראה אותי ורץ אחרי
ניכנסתי לחדר שלי
ונעלתי אותו.
חיביתי סגרתיאת החלונות
ולקחתי סכין
שון צעק מעבר לדלת:
" יולי, זה היה צירוף מיקרים! "
לא עניתי לא
והסכין?שברתי איתו את החלון
אבל ליפני זה חתכתי את היד שלי
זרקתי את הסכין אם דם של היד שלי..
שון ראה את הסכין ועליו דם
" יולי… , מה צריך לעשות איתך..? "
שון בא אל הסכין והחביא אותו כדי שלא יחשבו שעוד פעם זה קרה
ואז שון חזר אל החלון
וראה אותי בוכה
וחתך ביד שלי
בזמן שבכיתי מצאתי מי אני
ילדה אם כוחות שמשמת אותם לרעה
שיכולה לעשות משהו טוב איתם לעצמה ולאחרים
ולא רע לעצמה ולאחרים
ואז אמרתי:
" אני ועצמי זה הכוחות שלי. "
ואז
החתך ביד נעלם
והבנתי.
הבנתי שאני הצליח! לשחרר את ניני!
פתחתי את הדלת
וראיתי את כל הכיתה
" באמת?, את מאמינה בקסמים?, את אומרת אני ועצמי זה הכוחות שלי? "
" חחחחחחחחחחחחחח "
היסתקלתי טוב טוב
וראיתי. העניים של רוני אדומות!
" מיפלצת! " צעקתי
כל הכיתה לא הבינה
והיסתקלה על רוני
והם ראו
לרוני עניים אדומות
כל הכיתה ברחה ונישארו כמה ילדים
אם עניים אדומות, כולל ניני שמקדימה
" אנחנו ניתפוס אותך! "
הלכו הילדים אחרי ניני הרעה
אני ברחתי ורצתי לעבר כל הכיתה שלי
דניאלה החברה הטובה שלי שנימצאת בקבוצה 2 אמרה:
" מה קורה כאן?! "
" אני בעצמי לא יודעת… "
ופגשנו במדריכים ואמרנו: " ניני ילדים עניים אדומות הצילו!!! "
ואז ראינו את המדריכים אם עניים אדומות
כולנו צעקנו וברחנו "הצילוווווווווווווווווו! "
אז אני אמרתי:
"אני ועצמי זה הכוחות שלי!"
ואז ניפתחה מערה
ואמרתי בואו לתוך המערה!
והמערה ניסגרה.
מצאת מקום מחבוא לקצת זמן
את וחברייך צריכים להיתכונן למילחמה…
אנחנו היתכוננו ופתאום שון קיבל עניים סגולות ואמר….
"יולי אני לא צריך אותך"
לקח אבן ושבר אותה…
והלך לצד.
אני רציתי ליבכות ואז דניאלה אמרה:
" יולי, הוא תמיד כזה, אבל יש לנו משימה אחרת, לצאת לקרב. "
" את צודקת, אין לי זמן לדברים אם אהבה. "
אמרתי.
דניאלה שמחה וחזרה למקום שלה
" אז כולם. את הקרב נעשה מחר
בנתיים בואו נישן. "
בזמן שיישנתי חלמתי על מה יקרה מחר..
קרב גדול שבוא מיצתרפים עוד ועוד ילדים אם עניים אדומות
חלק מהחברים שלי ניתפסים בשביאז תופסים אותי
אני קמה עושה כוח מוזר
ונעלמת מהעולם
בדייוק קמתי
ואמרתי:
כולם לקום !
" למה לקום רק 2 בליילה "
" אנחנו לא מוכנים עדיין
אנחנו חלשים, בואו נלך וניברח לאן שהמערה מובילה אותנו. "
" אבל אנחנו לא מכירים את המערה," אמר שון
" שון צודק" אמרה הכיתה
" את המערה אני פתחתי ויצרתי מהכוחות שלי " אמרתי
" באמת אז בואי ניראה לאן מובילה המערה "
" אני ועצמי זה הכוחות שלי! "
ניפתח אור במערה, וראינו את יפן.
ניגשה אלינו זקנה נחמדה ואמרה
" בואו איתי. "
הזקנה לקחה אותנו לבייתה
וסיפרה לנו מי אנחנו וביכלל מי אני!
ואז הבנו, אנחנו משושלות של אנשים קדומים וחשובים
" אז, אתם הבנתם מי אתם, אבל את נערתי הצעירה עוד מעט תגלי מי את.. "
" וליפני זה, תנוחו כאן אצלי, אה ושמי, צ'ן "
הזקנה לקחה אותי לגן שלה וסיפרה לי עלי
" את ילדה אם כוחות טובים, והבנת שאת צריכה לשמש אותם לטובה לאחרים ולעצמך
אבל עדיין לו הבנת את מי עוד את צריכה להציל………"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ההמשך יבוא…