סיפור יאוש ואכזבה- אין זאנר כזה עכשיו המצאתי

מה קורה אם בחרתי לסלוח ועכשיו התחרטתי? מה קורה אם הגיעו לי רגשות אליו ולא התכוונתי? מה קורה אם עכשיו יש לי גם רגשות אליו וגם כאס ועצבים וחרטה?
אני כבר לא יכולה עם הדרמות אני מאוד מנסה להימנע.. אבל זה קשה.. בתוכי כבר ידעתי שהוא לא ישאר אז למה עשיתי את זה.. הוא פגע בי כבר פעם אחת למה שלא יפגע יותר? החוק הזה היה תקף כל כך הרבה זמן למה שעכשיו הוא לא יעבוד? ומה קורה כבר עם הלב הדפוק שלי שלמרות שהוא כואס ופגוע הוא עדיין רוצה להיות לידו?
למה אני פה? למה אילו החיים שלי? למה דווקא אני הזאת הממורמרת בלי אהבה ובטוחה שכולם עומדים לנטוש אותה?
"די כבר!" אני אומרת לעצמי. "סתמי כבר סתומה"
זה אשמתך אני מסכמת לבסוף אשמתך אשמתך אשמתך.
תגידי כבר פאקינג תודה, תגידי כבר פאקינג תודה על כל פיפס שאת מקבלת! על כל פיפס שיש לך יותר ממישהו אחר או יותר ממה שהיה לך פעם!
תחיי חיים כאלא שתמיד צריך להגיד בהם תודה ואף פעם לא לשאוף יותר ממה שאת בטוחה שתיהיי מסוגלת להשיג. אהבה, חמודה זה, מחוץ לליגה שלך אז תעברי לחלום הבא. חברים טובים? כאלא שאפשר לסמוך? הם עוד הימור שאת צריכה לקחת.
אז תגידי תודה שיש לך משפחה מדהימה, דירה קטנטנה וטובה, תגידי תודה שאת מסוגלת להתחבר ושיש לך עם מי להעביר את הזמן, תגידי תודה שיש ליד הדירה שלך נוף כזה שאפשר להפסיק לנשום, תגידי תודה שאת גרה בקיבוץ רחוקה מכל הריחוק החברתי והקורונה, תגידי תודה שהתקבלת לכל המלגות שרצית- זה עבר לידך כאילו זה מובן מאליו. תגידי פאקינג תודה. תתחילי לדפדף אנשים. אל תשימי *** על העולם כי הוא בהחלט לא שם עלייך מאז תחילת החיים שלך. ותתחילי לייסם.
תדפדפי גם אותו- למה הוא לא ברמה שלך . את קלאס והוא סתם שואף לשם. הוא מסתכל עלייך בהערצה והוא עושה את כל זה כי הוא יודע שהוא מחוץ לליגה שלך. וגם אם אני סתם מדמיינת אף גבר לא בתור ידיד ולא בתור בן זוג לא יזלזל בך, יהיה חסר סבלנות אלייך, ירד עלייך על זה שאת רוצה להיות מורה ועוד ימשיך להיות משהו בחיים שלך.
תכניסי לעצמך טוב טוב לראש שחבל חבל חבל בשבילו הוא הפסיד אותך. הוא יכל להיות עם קלאס.