סיפור קצרצר – חיים רק פעם אחת! :)

דמעה יורדת, ועוד אחת, ועוד אחת.
הדמעות לא מפסיקות לרדת ולרדת.
אני מנסה למחוק את הדיכאון מין הפנים, אבל זה לא יצליח בשום אופן.
בחדר דממה, רק קול ייבוב קטן מפי.
אני מביטה בתמונות בחדר, התמונות בהן אני מחייכת.
ניסיתי לחקות את החיוך הגדול שהיה ממוסגר במסגרת צבעונית. לא הצלחתי.
הכוח שלי לאט לאט אזל.
הדמעות החלו להפסיק.
רק מבט עצוב אל התמונות הגדולות.
ושקט. שקט מוחלט.
אין יותר ריבים.
אין יותר צעקות.
אין יותר בעיות.
רק אני והתמונות.
יש תמונה בה אני מחובקת עם בן דודי.
יש תמונה בה אני מלטפת את כלבתי.
יש תמונה בה אני מחייכת יחד עם המשפחה שלי.
יש גם תמונה עם כל חבריי כיתתי.
אני מתבוננת בתמונה הזו. סורקת את כל ילדי הכיתה, ומסמנת בראשי את הילדים שצריך למחוק מהחיים שלי.
הילדים שבעצם בגללם אני בוכה כאן.
החיוך לאט לאט עולה, והשקט כבר איננו. רק צלילי מוסיקה ברקע.
החלתי לרקוד ולהסתובב בחדר בצעדים קלים.
החלתי להזכר שחיים רק פעם אחת :)