'רק עייפה'
"את בסדר?"
"רק עייפה" אני מחייכת חיוך מזויף. והוא מסתכל עליי במבט מהסס, כאילו חושב שאני משקרת.
אני לא משקרת. אני עייפה, או-הו כמה שאני עייפה.
עייפה במלוא מובן המילה.
מה זה בכלל להיות בסדר?
איך אפשר להיות בסדר?
אין בן אדם שהוא בסדר.
מה זאת השאלה המפגרת הזאת בכלל?
'את בסדר', לא. אני לא בסדר. גם אתה לא בסדר וגם היא לא בסדר והם לא בסדר.
אני מרגישה מפוצצת ברגשות, אני מרגישה שעוד קצת ואני נשברת.
מתהלכת על חוט השערה ואין רשת למטה. רק אני והגובה שמאיים לשבור אותי.
אני מרגישה שאני יודעת הכל, אבל לא יודעת כלום.
אני מרגישה בודדה בים של פרצופים מוכרים.
אני מרגישה שונה בים של פרצופים רגילים.
אני מרגישה אבודה בדרכים שאני מכירה.
אני מחפשת את עצמי ולא מוצאת. מי שחשבתי שאני כבר נעלמה ולא חוזרת. אני לא יודעת כבר איך לעמוד ולהתמודד. מה להגיד? איך לנחם? איך לעזור? איך להיות שם בשביל כולם? אם אני לא מצליחה להיות שם בשבילי?
אני רוצה לישון. אני רוצה הפסקה. רק רוצה לישון, ולא להתעורר.
אני עייפה.. כל כך עייפה.
תגובות (4)
וואו, איך שאני מבינה אותך… בהחלט הצלחת להעביר את הרגשות שלך, וגם את שלי, בצורה נפלאה. בהצלחה בהמשך הדרך, ואם את רוצה את מוזמנת לדבר איתי. לילה טוב, סול
תודה רבה:)
קראתי את הקטע הזה והרגשתי שהוא כל כך נכון וכל כך אמיתי.
אל תדאגי, העייפות תחלוף בסופו של דבר. תמצאי את מה שאת מחפשת, תאזרי כוחות מחודשים ולא תרגישי אבודה.
בהצלחה, קלואי!
תודה רבה קלואי:)