עניין של ביטחון

18/04/2020 320 צפיות אין תגובות

גדלתי בתחושה שאני לא בסדר, זה מה שהאוזניים שלי שמעו רוב הזמן, שאני עושה טעות, שזה לא בסדר שאני חושבת ככה, שזה קרה בגללי… כל הזמן אני לא בסדר, זה לא ככה, זה לא בסדר…
ידעתי שעלי ללכת בדרך הלב שלי אבל בגלל שכבר הוטמעה בי ידיעה שאני לא בסדר, הביטחון העצמי שלי קרס והיססתי לעשות מה שידעתי שהוא נכון. הדעות, התפיסות והאמונות שלי היו שונות משל הסביבה שלי כבר מגיל צעיר. לא הייתי מבינה למה צריך לעמוד שעות מול המראה, לא הבנתי למה אדם נמדד לפי כמה שהוא מצליח בלימודים, לא הבנתי למה צריך ללכת עם הזרם ולא לעמוד מאחורי חשיבה עצמאית שלך ואיך יכול להיות שמבוגרים תמיד צודקים? הסביבה הקרובה אלי השפיעה עלי מאד, בעיקר הבית שלי והחברים הקרובים. הכל היה צריך להיות כמו שמישהו החליט, דעות ההורים אפשר לומר נכפו עלי. זאת הסיבה שרוב הזמן עשיתי מה שאמרו לי לעשות. הלכתי איתם ונגד עצמי.
אז לא הבנתי שהתחושה הכללית של אני לא בסדר, היו לה משמעויות נוספות. שלא מגיע לי, שאני לא ראויה לכלום, גם לא לאהבה, שאני לא יכולה להצליח בשום דבר, בעיקר שאני לא שווה. לא היה לי גרם אחד של ביטחון עצמי. פחדתי לחיות, רעדתי בכל פעם שהייתי צריכה להתמודד עם סיטואציה חדשה, בטח כזאת שהייתי צריכה להתמודד בה עם הביטחון העצמי הנמוך שלי. הגעתי למצב שכל יום שעבר, שמחתי שהצלחתי לשרוד אותו.

בתחום אחד בחיי לא נתתי לאף אחד להתערב. במערכות היחסים שלי עם גברים. פה זה היה רק שלי. באינטימיות הכי גדולה שלי הקשבתי רק לעצמי ותמיד הלכתי למקום שרומם וחיזק אותי, אפילו אם היה רגעי.

רציתי לחוות איך זה מרגיש להרגיש שווה, להצליח, להשיג כל מיני דברים אבל זה לא קרה. לא מצאתי את הגבר הנכון שיאהב אותי אהבה טהורה ולא ינצל אותי ויבגוד בי. משהו בתוכי ידע שעלי לתת את כל כולי במערכת היחסים ואכן נתתי ולו רק כדי לשמוע פעם אחת מתוך הלב שאני בסדר, שאני שווה.

תמיד התחברתי בקלות עם גברים בעייתיים, אלה שברחו מהלימודים, שעשו כל מיני בלאגנים. כשהתבגרתי יותר בחרתי כאלה שהתנסו בכל מיני חומרים, ששתו הרבה אלכוהול והיו משתכרים. גברים שקפצו מאשה אחת לאחרת בלי לעצור ולחשוב או לנסות להרגיש. בעיקר כאלה שלא מסוגלים להתמודד רגשית עם שום דבר. אולי חשבתי שאני אוכל למצוא בהם את הטוב ולעזור להם? ידעתי שאני טובה בשבילם. לא היה לי ביטחון למצוא גברים יותר איכותיים ומוצלחים וגם הסתפקתי בגברים שלהם הייתי ראויה לפי תפיסתי, כאחת שלא מגיע לה משהו טוב.
השתדלתי תמיד להסתכל על החלק החיובי בהם. ראיתי את החסרונות והתמקדתי בנשמה שלהם. זה לא שינה את העובדה שמערכות היחסים האלה שלי כולן היו כושלות. כשהן הסתיימו הייתי מתרסקת מרוב אכזבה כי חשבתי לתומי שכל האנשים יכולים להשתנות ולהיות טובים ולרצות טוב עבור האחר שנמצא איתם. טעיתי כשגיליתי שכולם בסך הכל רצו טוב לעצמם. לא לי. אז הייתי אוספת את שברי נשמתי וממשיכה הלאה, למערכת היחסים הבאה.

הייתה בתוכי ידיעה פנימית שמשהו אצלי לא בסדר, שאני לא יודעת לבחור ולהתנהג נכון בזוגיות, אבל לא ידעתי איך להשיג את זה והמשכתי לנסות בתקווה שאצליח לזכות לזוגיות טובה.

אחרי כמה שנים של אכזבות רצופות הכרתי מישהו שהפך לבעלי. איכשהו שנינו התרגלנו אחד לשני וכשראיתי שאחרי חמש שנים הוא עדיין לא חושב על חתונה קמתי ואמרתי לו: או שנתחתן או שניפרד, והוא ענה, טוב, נתחתן. מבחינתו לא הפריע לו להמשיך ככה. מבחינתי זה היה: יש מישהו שמוכן להתחתן איתי, אז עדיף שאתחתן איתו כי גם ככה מהניסיון שלי אין לי סיכוי למצוא מישהו אחר יותר טוב שירצה אותי. עדיף שאסתפק במה שיש ואפסיק להשלות את עצמי שיכול להיות לי יותר טוב.

החזקנו מעמד ארבע עשרה שנים ועשינו יחד חמישה ילדים. לפני שהתחתנתי איתו כבר ידעתי שזה לא זה. בירח הדבש שלנו, כמה ימים אחרי החתונה טסנו לטיול בחו"ל ורבנו בבית המלון כבר ביום השני לטיול. אם הייתה לי איזו מחשבה שיכול להיות סיכוי שאחיה בזוגיות טובה, באותו רגע היא התבטלה. ידעתי שלא יכולה להיות לי זוגיות טובה איתו והחלטתי שלמרות זאת אני הולכת להפיק את המיטב ממנה!
בכל שנות הנישואים שלנו עשיתי את המיטב שלי, המיטב במסגרת הלא מגיע לי. גיליתי על עצמי שאני לא מסוגלת לקבוע עובדה בסיסית מינימלית לגבר, כמו נשים אחרות ששמות גבולות לבעלים שלהן להגיע בשעה מסוימת הביתה ולעזור עם הילדים ולכן גם היה לו פתח לעשות מה שרצה תמיד בלי להתחשב כלל בי או בילדים. מה גם שלא היה מסוגל להיות איתי או עם הילדים כי זה שם אותו במצב רגשי אינטימי שהוא לא יכל להתמודד איתו. במהלך הנישואים בגד בי לא פעם. זה לא הפתיע אותי ולא פגע לי בלב. לימים הבנתי שהסיבה שלא נפגעתי היא כי לא נתתי לו את ליבי מעולם. היינו רק שותפים לגידול ילדים וגם זה בחלוקה שהוסכמה בהתחלה על שנינו כי החלטנו להשקיע בבניית הקריירה שלו. החלוקה הייתה כזאת שהוא עבד והביא פרנסה הביתה ואני עבדתי ובנוסף עשיתי את כל השאר.

בשנים אחרי שהתגרשנו היו לי עוד כמה מערכות יחסים שהתחילו טוב והסתיימו ממש גרוע. האחרונה בהם הייתה קשה כקריעת ים סוף. בסופה כעסתי ואמרתי די, זה לא יכול להמשיך כמו שהיה עד היום. מעדיפה להיות לבד מלהיות בזוגיות לא מוצלחת!

כמה חודשים לאחר הפרידה התחילו לפנות אלי גברים בפייסבוק, כאלף גברים בקירוב, ונוכחתי לתדהמתי שהם היו בדיוק עם אותה אנרגיה! יכולתי לראות בתמונות הפנים שלהם את האנרגיה הזאת כי הפרצוף הוא התפרצות של הפנים. עצרתי ואמרתי די!
הייתי המומה! הייתי המומה לגלות שמשהו אצלי מושך גברים שיש להם אנרגיה כזאת אלימה, נצלנית, עם יחס לאשה כאילו היא משרתת ומספקת יצרים ומה שיש להם לעשות זה רק לבקר ולהאשים אותה כל היום. כעסתי מאד על מה שקורה לי. לא הייתי מוכנה להמשיך ככה ודרשתי להבין למה זה קורה.

הבנתי שעלי להתעלות מעל התפיסה שלי את עצמי. הלא בסדר ולא ראויה חייב ללכת ובמקומו חייב להיכנס אני ראויה לטוב ביותר, אני מוצלחת, אני יכולה, אני שווה ומגיע לי! עברתי תהליך מאד ארוך של התפתחות אישית והתעלות רוחנית. הבנתי שאלו היו שיעורים שעלי לעבור ושבמערכת היחסים האחרונה שהייתה הכי קשה עבורי כן הצלחתי לעבור את השיעורים ובזכות זה כיום אני מוכנה למערכת יחסים טובה ואמיתית.

היום אני חזקה, משדרת ביטחון ושמה גבול בנחישות לכל מה שלא מתאים לי.
אני שווה, מוצלחת, חכמה, יפה ומגיע לי הכי טוב!
אני שמחה על הדרך שעברתי. היא לא הייתה נעימה אבל אני שמחה שעברתי אותה והצלחתי לעבור את השיעור כי בזכות הנחישות שלי זכיתי לפגוש את הזיווג שלי משורש נשמתי שזה הזיווג הכי גבוה שאפשר לבקש שרק מעטים זוכים לו.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך