פריקה קטנה

מה עובר עלי? למה אני זוכרת את כל הרע שהוא עשה? הוא בן אדם טוב. אני לא יודעת מה הרגשות שלי כלפיו אבל הוא בן אדם טוב. הוא עוזר לי והוא האיר לי את הדרך. והוא טוב. אבל אני זוכרת את הרע שהוא עשה… הוא לא עשה כל כך רע אז אני זוכרת את מתי שהוא לא היה מושלם. כי בדרך כלל הוא מדהים. ואני לא בטוחה מה עובר עלי… כי את הדברים הטובים אני מרבה לשכוח… אני נאחזת בזיכרונות הטובים שומרת עליהם כאילו הם יהלומים. אך אז מתפרצים הדברים הפחות טובים, את הפעמים שהוא לא נראה לי בדיוק מושלם, את אותם פעמים שהוא דיבר עם אחרות את אותם פעמים שנשמע לא בדיוק טוב, שנופף לשלום בצורה לא הכי מושלמת, את הפעם שהלך קצת מוזר, זה לא מפריע לי. הוא אותה אישיות מדהימה. אבל למה אותם זיכרונות צרובים? למה הפעם שהציע לי את הכפפות לא חרוט ככה. שאמר לי מילים טובות, שהיה בן אדם טוב. שהיה פשוט, כמעט מושלם. למה אני זוכרת את זה, מספרת את זה. אבל זוכרת יותר את אותם פעמים של הדברים הרעים. והזיכרונות עוטפים. ואולי כי אני חוששת שיפסיק להייות טוב? אולי אני לא מקבלת שמישהוא מבין אותי יוצר טוב מעצמי? מה כל כך קשה לי? אני רואה את הטוב בכל דבר! אני מדחיקה את הרע! אבל אין לי מושג למה בכל זאת ככה לי זה נראה.