פרק 15

קרמבו מעוך- פרק 15

24/11/2014 1002 צפיות 15 תגובות
פרק 15

"בסוף את תצליחי לעלות, את תראי." גיא אמר והתיישב לידי על הספה.
"אני לא. זה בולמיה, זה לא יגמר, אף פעם." עניתי בשקט.
"אולי פעם אחת תקשיבי לי ותסמכי עלי?" הוא שאל.
"אני סומכת עליך, פשוט בקטע הזה אני סומכת עלי יותר.." עניתי.
"בסדר…" הוא אמר.
"בדקת כמה את שוקלת?" הוא שאל אחרי כמה דקות של שתיקה.
"כן, שבע עשרה וחצי, ירדו שתיים וחצי." עניתי בשקט.
"אתה יכול ללכת עכשיו, אני אהיה בסדר." אמרתי אחרי שעה של שקט.
"לא, אני לא הולך, את צריכה אותי." הוא אמר בקול תקיף.
"אני אהיה בסדר, אם אני אצטרך אני אתקשר אליך, מבטיחה." אמרתי.
"מבטיחה?" הוא שאל.
"מבטיחה." עניתי.
אחרי שהוא הלך נשכבתי במיטה ועצמתי עיניים.
התעוררתי אחרי שלוש שעות בצעקה.
היה לי התקף.
נפלתי לרצפה והתקפלתי מכאבים.
איכשהו הגעתי אל הטלפון שלי והתקשרתי לגיא.
"מה קרה???" הוא ענה מבוהל.
"בוא. עכשיו." אמרתי בקול חלש.
"אני מגיע." הוא אמר וניתק.
עד שהוא הגיע הכאב התחזק וחתכתי חתך קטן מאוד ביד.
כשגיא הגיע הוא הרים אותי לישיבה וליטף לי את היד.
"כואב לי שם." אמרתי כשהוא הגיע אל החתך שעשיתי.
"זה חדש?" הוא שאל כשהרים את השרוול.
השפלתי את מבטי.
"למה רוני?" הוא שאל.
"ממש כאב לי. ממש." עניתי בשקט.
"מחר בטיול אני מכריח אותך לאכול." הוא אמר.
"זה לא יעזור אבל בסדר." אמרתי.
הוא הרים אותי אל המיטה וחיכה עד שארדם.
בבוקר קמתי לאט והתארגנתי לסיור שלח.
עדיין כאב לי מהלילה.
הלכתי לאט לבית הספר.
"איך את?" גיא שאל אותי כשנפגשנו.
"כואב לי." עניתי.
"יהיה בסדר." הוא אמר ונישק אותי במצח.
באוטובוס הכיתות שלנו היו ביחד אז ישבנו אחד ליד השנייה.
הסיור היה משעמם, מאוד.
כשהגענו לדוכן של הפיתות גיא הוציא מכיסו עשרים שקלים.
"עם מה את רוצה את הפיתה שלך?" הוא שאל ונעמד בתור.
"לא אכפת לי." עניתי.
הוא קנה לי פיתה עם לבנה. האמת שזה היה די טעים, חבל שאחר כך הקאתי הכל.
כשהגעתי הביתה הסתגרתי בחדרי ושמעתי מוזיקה באוזניות.
בערב גיא בא אלי.
"הבאתי אקמול, לצינון שלך." הוא אמר.
"אני מעדיפה שלא, אני אקיא. אני מסוגלת להתמודד עם צינון." עניתי.
הוא הכריח אותי לקחת את הכדור ובסופו של דבר הקאתי.
"אמרתי לך." אמרתי בעצבנות והתיישבתי לידו על המיטה שלי.
"טוב, אז אמרת לי, איך זה עוזר עכשיו?" הוא שאל.
"לא עוזר, פשוט פעם הבאה תקשיב לי." עניתי.
"אולי גם את תקשיבי לי?" הוא שאל.
"אני מקשיבה לך." עניתי בשקט והסתכלתי על הציפה.
אחרי חצי שעה הוא קם ואמר: "אני צריך ללכת, תשמרי על עצמך."
הלכתי לישון.
קמתי מוקדם והתחלתי ללמוד למבחן.
בערב היה לי התקף, התקשרתי לגיא והוא הגיע אחרי כמה דקות.
"הבאתי כדורים." הוא אמר.
"לא, בבקשה לא." אמרתי במאמץ גדול.
"כן." הוא אמר ודחף לי את הכדור לפה. הוא הביא לי מים ובלעתי את הכדור.
ההתקף נרגע.
אחרי חמש דקות הקאתי בלי סוף.
"בבקשה תקשיב לי בפעם הבאה." אמרתי לו כשזה סוף סוף נגמר.
"בסדר, אבל תודי שהיה לך יותר טוב." הוא אמר.
"אני מודה." עניתי.
הלכתי לישון.
בארבע בבוקר התעוררתי בצרחה מהתקף וגיא היה שם ועזר לי.
אחר כך לא הצלחתי להירדם.
בבוקר אני הלכתי למחוננים וגיא הלך לבית הספר.
המחוננים עברו מהר- במנהיגות שללנו את הפארקים שקיימים בעיר, בצבעי המלך בחרנו פרויקטים חדשים, אני עושה פרויקט על קרמבו ובתאטרון עבדנו על הקטעים שלנו.
אחר כך חזרתי לבית הספר ולמדתי עברית ושלח.
בשלוש וחצי הלכתי למרכז ונפגשתי עם יובל, נוי ואביטל, בנות שאיתי בקרמבו.
הפעולה עברה בסדר.
הודיה השתתפה מעולה.
כשהיה זמן חופשי בתוך הפעולה היא אמרה לי: "רוני, אם מישהו היה זורק עלי אבן, מה היית עושה לו?"
"הייתי הורגת אותו." עניתי.
"אז.. ילדה זרקה עלי אבן." היא אמרה בשקט.
"מה?!" שאלתי.
"כן, קוראים לה הדס, והיא כל הזמן מציקה לי." היא ענתה.
"וסיפרת למורה?" שאלתי.
"כן." היא ענתה.
"אז היא תטפל בזה." אמרתי לה.
"יהיה בסדר, אל תדאגי." המשכתי.
לקראת סוף הפעולה הודיה אמרה לי שהיא עומדת לבכות ואני ומאיה יצאנו איתה מהפעולה.
"הודיה היא מקנאה בך, אין לך מה לבכות בגללה." אמרתי לה.
"מה יש כבר לקנא בי?" היא שאלה והדמעות החלו לזלוג.
"את יפה, חמודה, מוכשרת, יש לך אופי מדהים ואישיות מקסימה, כולם אוהבים אותך, את מושלמת." עניתי והתאפקתי שלא לבכות.
"זה לא נכון." היא אמרה.
בשלב הזה מאיה נשברה ובכתה.
"הודיה, את יודעת שאני מספרת לכל החברות שלי עליך והן כל כך רוצות להכיר אותך, הן אומרות שאת נשמעת בן אדם מדהים." מאיה אמרה.
"בסדר." היא ענתה לה.
קורל, החונכת הקודמת של הודיה לקחה אותה ודיברה איתה.
כבר לא הצלחתי להחזיק את עצמי ובכיתי.
אחרי שהודיה הלכה שטפתי את הפנים אבל עדיין ראו שבכיתי.
כמעט כל הסניף ניגש אלי ושאל מה קרה. סיפרתי להם והם חיבקו אותי ואמרו שיהיה בסדר.


תגובות (15)

ממש הזדהתי עם מה שכתבת.
את כותבת ממש טוב, כתבת ציפה במקום ריצפה אם את רוצה תתקני.
בהצלחה עם הבולימיה…
תמשיכי לכתוב

24/11/2014 19:14

    כתבתי ציפה בכוונה, ישבנו על המיטה אז הסתכלתי על הציפה..

    24/11/2014 19:17

וואו, איזה חמוד גאי! תבקשי ממנו את הכדורים שהוא הביא לך ומקסימום תקיאי, גם אם את לא סובל להקיא זה עוזר אם ההתקפים לא? תנסי לשבוע לתקופת ניסיון, כל פעם שיש לך התקף תקחי כדור ותקיאי אותו, ככה תנסי שבוע ובעוד שבוע תכתבי לנו איך הולך טוב? ואני מקווה שבסוף הכל יהיה בסדר!

24/11/2014 19:16

    לא, אם אני אקיא אני ארד עוד ועוד ועוד ובסוף איעלם, עכשיו אני שוקלת 16 ואני לא יכולה לעלות, אני לא מצליחה לעלות.

    24/11/2014 19:19

    אמממ אז אולךי כדאי שתבקשי כדורי השמנה מרופא? תשאלי את גאי מה הוא חושב, לפי מה שאת כותבת הוא מספיק חכם כדיי לעזור לך! אני חושבת שיש גם כדורים נגד הקאות, אולי תנסי אותם? ואני באמת חושבת שכדיי לך ללכת לפסיכולוג או רופא אם ההתקפים האלה, הוא רק יכול לעזור! למרות שאני יגיד לך את האמת? גאי הוא הפסיכולוג הכי טוב בשבילך!

    24/11/2014 19:22

ירדן למה??????????? למה חתכת עוד פעם?????? למהה?????? אוף איתך למה??????????? :((((((((((((((((

24/11/2014 19:33

אויי ירדן:(
דיי אני לא רוצה שתהי ככה אני רוצה לראות אותך מאושרת, שמחה, אחת שלא יורד לה החיוך מהפנים.
אני מבינה את כל מה שאת עוברת אבל באמת את חייבת להתגבר על הכל שום דבר לא שווה את הסבל שלך כלום כלום!!
זה כתוב ממש יפה וטוב אבל זה לא הופך את מה שכתוב שם לטוב:(

24/11/2014 21:09

ירדני… אני בוכה.
לא לא! לא בגלל הסיפור!! אוקי, חלקית… אני במצב טיפה שביר :(
(יום קשה, מורים מחורבנים, ילדים עוד יותר מחורבנים, הורים לא קולטים כלום) אבל איך שראיתי סיפור שלך נכנסתי.
אני כל בוקר קמה חושבת עליך וכל ערב הולכת לישון ודואגת לך. בשבילך אני אפילו אחזור על זה מיליון פעמים: תלכי לרופא, ליועצת, לקרוב משפחה אהוב. מישהו שבאמת ידע מה לעשות המצב של בולמית.
בינתים- פשוט תישארי חזקה, אהובה שלי. תהני מהאהבה של גיא המדהים והחכם, תטפלי בעצמך לאט לאט… יהיה בסדר! אין כמוך בעולם! ❤️
אהובה אחת, תשמרי על עצמך ואל תכניע להתקפים האלה!!
אוהבת עד השמים, הירח, השמש.

נ. ב.
קוראים לך רוני?! ❤️❤️❤️

24/11/2014 21:11

    לא, זה בסיפור ככה כי לא רציתי להשתמש בשם שלי..
    ואל תבכי, בבקשה, בשבילי.

    24/11/2014 21:17

אני מצטער שאני אומר את האמת אבל לכי תפגשי פסיכולוגית, כמה אפשר להיות עצובים בחיים ומדוכאי, כמה, חבר שלי נהרג לי מול הפנים שדרסו אותו מול הפניםםם שלי, ואני לא מתנהג כמוך, את מחפשת שיתייחסו אליך או משהו?חתכתי, הרגתי, דייי מספייק אפשר להבין מתישהו צריך להתגבר חוץ מזה שגם בת דודה שלי נהרגה, אני אף פעם לא עשיתי שטויות או חשבתי על ההתאבדות ממש טיפשי להתנהג ככה.
מצטער עם יכעסו עלי אבל אני ממש לא מרחם עליך, יש דרך להתגבר להסתגל ולחיות.

24/11/2014 22:19

    אני בסך הכל פורקת, רק כאן אני מצליחה לפרוק, אם לא טוב לך לראות את הפריקות שלי אל תיכנס לפרקים וזהו..
    לא אכפת לי שלא מרחמים עלי, אני רגילה לזה, כל היסודי הייתי מוקפת באנשים כאלה, אתה פשוט עוד אחד מרבים בשבילי..

    25/11/2014 15:34

    ולך החבר נהרג מול העיניים ובת דודה שלך נהרגה? אני עברתי אונס והתעללות, אני לא אומרת שזה שהחבר שלך והבת דודה נהרגו זה לא כואב אבל האונס וההתעללות כואבים יותר, אני גם איבדתי סבא בתאונת דרכים, סבא שהיה ממש קרוב אלי, אבל מבחינתי זה לא כואב כמו מה שהבריונים עשו לי…

    25/11/2014 15:46

לא בוכה. רק בשבילך ❤️
לדעת שטוב יותר לך = טוב יותר לי.
כל פעם שכל כך קשה לי ואני… המממ… מפתה את עצמי במחשבות על ״בריחה״ מאוד ספציפית מסויימת, אני חושבת עלייך ועל כמה שאת חזקה ומדהימה.
את בערך… כל התקווה והאהבה שלי!
לא משנה מה קורה- אני פה בשבילך. שלחתי לך את המספר שלי ואני לגמרי פנויה להודעות ושיחות.
❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️

24/11/2014 23:02

ירדן את כזו חמודה ואני כל כך אוהבת אותך, וזו תגובה כל כך קצרה אבל היא באה מהלב שלי.

29/11/2014 22:52

    אני אוהבת אותך בחזרה 3>3>

    29/11/2014 23:07
סיפורים נוספים שיעניינו אותך