רובוטיה
המצב הרגיש והמטורף שאנחנו נמצאים בו עכשיו בארץ כמובן נוגע לי כמו לכול אזרח החי בישראל, חשוב לי להבהיר שאני ימנית, גאה להיות יהודיה, אבל אני בן אדם שבוחן את שתי הצדדים במטבע..
כי בסופו של דבר כולנו בני אדם.
מקווה שתאהבו.
למקום בו נולדתי קוראים רובוטיה
מכבר שיוצאים אנחנו אל אוויר העולם מחברים לראשנו מכונות מוזרות, המכונות נשארות איתנו עד גיל שש.
בגיל שבע אנחנו מתחילים ללמוד ברובוטיה
ועד סוף הלימודים שלנו כשמגיעים אנחנו לבגרות -גיל 18 מחברים למצח שלנו מדבקות וחוטים המעבירים דברים חשובים למוחנו.
לאחר מכן אנחנו חופשיים כבר מכבלים חוטים או מכונות אנחנו יוצאים לחופשי.
הולכים להרוג. לרצוח. לדקור.
זה גאווה לרובוטיה
זה ניצחון, כבוד!
לפעמים ילדים קטנים גם מבצעים רצח.
למזלי אני יכול לספר לכם על כך כי אמי הולידה אותי באסם שבחווה שלנו, אף אחד לא ידע לכן לא חוברתי לשום כלום, עד גיל 18 גדלתי לבד עם אמי בבית ,היא לימדה אותי כל מה שאני יודע.
לאהוב, לעזור, והכי חשוב להתחלק ולחיות בשלום עם השכנים שיהיו לי בעתיד.
פה ברובוטיה
כולם עוברים שטיפות מוח ,לפעמים הם לא רוצים בכך ויודעים שאלו מעשים רעים, אך אין להם ברירה.
מזלי שאת שטיפת המוח שלי עשתה לי אמא.
תגובות (0)