רונה-זאת אני (פרק 1)

הכל התחיל כשבאמצע יום שני בלילה שמעתי צעקות בבית וראיתי שוטרים. במהרה ירדתי למטה במורד המדרגות וראיתי שהשוטרים אוזקים את אבא.לא הבנתי מה קורה,אמא אמרה לי לקחת את אחותי הקטנה שלי לחדר,ולנסות לישון למרות כל הבלאגן ובבוקר היא תסביר לי הכל.
הגיע הבוקר,אני ושלי קמנו והלכנו ישר לאכול ארוחת בוקר. אמא יצאה לשחיית הבוקר שלה בבריכה בחצר,ואני התלבשתי את שלי והמטפלת שלה אילנה הגיעה לשחק איתה.אמא יצאה מהבריכה,אני משכתי בחלוקה הזהוב ושאלתי אותה מה קרה אתמול?!איפה אבא ?! ….אמא אמרה אחרי שאתקלח תדעי הכל..
בינתיים,עליתי לחדרי וטמנתי את ראשי בכרית ופלטתי צרחה מזוויעה!
לא היו לי הכוחות להתמודד עם הצרות בבית יותר! היה נמאס לי מהכל!
שניה לפני שגרמתי לצרוח אמא דפקה בדלת וקראה לי לבוא לסלון.מה שהפתיע אותי כי אמא לא מרשה לי להכנס לסלון.התיישבתי בהיסוס על הספה הלבנה המבריקה,ואמא השפילה את פניה לכיוון הרצפה. אמא התחילה לדבר,היא פתחה את השיחה במילים:"לא משנה מה ייקרה תדעי שאני אוהבת אותך".
אח"כ בקול רועד היא אמרה לי:"רונה יקירה,אני יודעת שאת מאוד אהבת את אבא והוא מאוד אהב אותך….וזה עדיין ימשיך.אבל לצערנו כל הזמן שחשבנו שאבא מנהל עסקים בכיר,ושכל הבית הגדול שלנו והמכוניות המפוארות שלנו והבגדים הרבים שקנינו לך,הם מהכסף שאבא הרוויח בעודו מנהל בכיר,אך,אבא בעצם סחר סמים לכל העולם." אני הייתי המומה!!! ואמא המשיכה להוסיף:"ורונה יקירה,אני נורא מצטערת אבל ,כל הילדות שאת מכירה הולכת להשתנות,אנחנו חייבים לעזוב את קיסריה ואת הבית בדחיפות מפני שהבית נקנה בזכות הסמים שאבא סחר." ואני אמרתי.:"מה?! אנחנו נגור ברחוב?! לא היה לנו מקום לישון?! איך נאכל?!" ואמא אמרה שלמזלנו היא מצאה דירת סטודיו בשכונת התקווה בתל אביב. אני הייתי המומה! אני רגילה לגור במקומות יוקרה ולא באיזה חור של מסכנים. כדי לא לבאס יותר מדי את אמא אמרתי:נו טוב…נתרגל….איכשהו..אמא ישרה את מבטה אליי ואמרה:"אני שמחה שאת מגיבה כך,עכשיו לכי לארו זלך ולשלי את כל הדברים שלכןו..וקחו רק את החשובים כי אין שם מספיק מקום.
לאחר כשעה וחצי של התלבטויות מה לקחת ומה להשאיר,אני ושלי ירדנו עם שתי מזוודות מלאות בבגדים (בעיקר) ובחפצים שאנחנו הכי אוהבות. חיכינו לאמא בסלון,וראינו אותה יורדת עם 9 מזוודות שבקושי נסגרות!!!!
כעסתי עליה,איזה אנוכית היא!?
התעצבני הורדתי את שלי מהידים ורצתי החוצה לחכות להן ליד השער כניסה….
בינתיים באו הסבלים ובגלל שלקחו לנו את כל המכוניות נאלצנו לנסוע במשאית עם כל הרהיטים.הדרך הייתה מזוויע היה מאוד חם ומסריח,(בעיקר מהזיעה של המובילים…)הגענו לפתח השכונה. נדהמתי לראות איך אנשים חיים וגרים בסביבה כזאת גועלית ,המובילים עצרו ואמרו,הנה הגענו !!!!
פתחתי את הדלת ו…