ריק קיומי 2

מהתיכון שלי אני לא בקשר עם אף אחד, חוץ מאחת – שרית. לאורך התיכון היו לנו מין פלירטוטים קטנים כאלה, והייתה תחושה שהנה כל רגע אנחנו הולכים להפוך להיות זוג מהסרטים. אבל היא נכנסה ויצאה ממערכות יחסים, ואני התקבעתי על מיטל שהפכה לחברה הקבועה שלי, לימים אשתי, ולימים גרושתי. בזמן הזה, שרית הספיקה להכיר את נדב. הם היו מין יזיזים כאלה כשהוא בדיוק השתחרר, התפתחו לקשר חזק יותר כשהוא הקים את העסק הראשון, והתחתנו פחות או יותר כשהוא עשה את המיליון הראשון שלו. היום הם גרים במרכז, הרצליה לדעתי, בעושר אדיר, ובאושר – את זה אני לא יודע. אבל כבר כמה שנים ששרית מקפידה להיות איתי בקשר. לא יודע מה נדב אומר על זה, ואם הוא בכלל יודע. הוא בטח לא יודע.
"מה חדש?" היא מסמסת לי. אני בדיוק בהכנות הבוקר ליציאה לעבודה.
"כלום." אני כותב.
"עסוק?"
"סוג של." אני עונה. קשה לסמס כשאתה מג'נגל עם כוס קפה ביד, מעיל מונח על השנייה, והחתולה נכרכת לך סביב הרגל.
"טוב אני לא אפריע לך." היא כותבת.
"נו מה?" אני עונה ומדדה אל עבר האוטו, כששוב הלחיצה על המפתח לא פותחת אותו. נשבר לי מהאוטו הדפוק הזה.
"כלום. מסתבר שאתה עושה דברים חשובים. אז לא צריך."
נו באמת…
אני פותח את האוטו בשיטת האולד סקול – אשכרה מכניס את המפתח לחור המנעול, מה שמפעיל את הקודן והאזעקה, הדברים היחידים בצ'קמוק הזה שעובדים. עכשיו זה סאגה של עשר דקות עד שאצליח להשקיט את האזעקה. כשזה מסתדר אני קורס לתוך המושב ומתניע. שוב נדלקת לי נורת סימן הקריאה שמתריעה על תקלה אבל לא מציינת מה. אין לי זמן לקחת אותו למוסך. כשייתקע אז ייתקע. תוך כדי נסיעה אני מחליט להתקשר לשרית.
"מה?" אני נוהם לתוך הדיבורית.
"כבודו התפנה אלי?"
"מה את צריכה?"
"'מה את צריכה?'" היא מחקה אותי. "מה אני לקוחה שלך? לא תתקוועד בסדר? לא בא לי לדבר איתך."
"אוי נו באמת. אל תתחילי לי ככה את הבוקר. גם ככה הבוקר מתחיל לי בקלקולים."
"מה קרה?"
"כלום. נו יאללה שרית, איך אפשר לעזור לך?"
"סתם." היא אומרת אבל אני שומע איך היא בולעת את גולת הדיכאון בגרון שלה. אני מכיר אותה מספיק טוב בשביל לזהות את זה. "שבוע הבא אני בבאר שבע, קופצת להורים, חשבתי להגיד לך שלום."
"בכיף. את מוזמנת."
"אני מוציאה לך זימון."
"תוציאי."
"איזה מוזר שאני יודעת את הלו"ז שלך. את הלו"ז של נדבי אני לא יודעת."
"לנדבי יש לו"ז של מיליונרים. זה סיפור אחר."
"קורע אתה. מרגיש מסורס?"
"מנדב? אל תקשקשי."
לגמתי מהקפה והדלקתי סיגריה. "להכין לך משהו מיוחד?"
"תפתיע אותי."