נערה, סתם נערה.
אני יודעת, אני אוהבת לכתוב סיפורים מדכאים, אבל האמת היא שהם עוזרים לי להבין את העולם בדרך שלי.

שבורה

נערה, סתם נערה. 12/07/2017 693 צפיות תגובה אחת
אני יודעת, אני אוהבת לכתוב סיפורים מדכאים, אבל האמת היא שהם עוזרים לי להבין את העולם בדרך שלי.

מחזיקים אותי בשרשראות, הן כבולות לידיים ולרגליים שלי, אני לא מסוגלת לזוז.
הם מוליכים אותי בשביל, אני שומעת אנשים מתלחשים לצידי, אני מפחדת.
הם מגיעים ליעד, במה?
הם מורידים לי את כיסוי העיניים, אנשים.
אני לא יודעת מה לעשות, צורחת.
אני מפחדת, מתפתלת.
אני רוצה למות, אקדח מכוון אליי.
הוא יורה, אני לא מתה.
שתי יריות, נושמת.
שלוש, ממצמצת.
ארבע, עדיין חיה.
חמש, חיה.
שש, הקהל מוחא כפיים.
אני מנחשת שאני איפה שהו, קרקס.
אולי יש לי תפקיד, אני לא יכולה למות.
אבל אני יכולה להרגיש כאב, בוכה.
הקהל משתתק, צוחק.
אני מתה, צוחק.
צוחק.
צוחק.
צוחק.
צוחק.
צוחק.


תגובות (1)

סיפור יפה גם יפה שהוא לא ממש מובן ובטח שהסוף פתוח. עבודה טובה

15/07/2017 15:56
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך