שלום זה גם להתראות-פרק 4

התאהבתי… במילה אחת, התאהבתי.. מעולם לא הרגשתי כזה כאב חד בלב… חשבתי שאני חולה או שאני משוגעת או שזה בגלל החום… חשבתי שאני חולמת, צבטתי את עצמי חזק מאד וקיוויתי שרק חלמתי.. אבל לא.. אני מאוהבת!!!
שמעתי דפיקה בדלת, והתעצלנתי לקום ולפתוח. אמא שלי פנתה לדלת ופתחה אותה ושם עמדה אישה זרה, בלונדינית עם שיער קצר. ״או, כן, היי ;)״ אמרה אימי ״בואי אחרי.״
עקבתי אחריהן, אמא שלי ליוותה את האישה הזאת לחדר העבודה שלה, המלא בלקים, איפור,ודברים קוסמטיקאים. (אמא שלי קוסמטיקאית ;])
קפצתי מהספה בסלון ועליתי במדרגות, ונעלתי את עצמי ואת פוף בחדר הורוד שלי.
המשכתי להתכתב עם יוני, ואז הגיע הזמן לאכול. ירדתי לקומה הראשונה בבית שלי והתיישבתי לאכול עם המשפחה. ראיתי בשולחן גם את דודי, בני, ובנותיו החורגות, ליאל וניצן.
אכלנו, ויצאתי לעבר החצר האחורית בביתי. נבהלתי וכמעט נפלתי אחורה כשראיתי שבמקום הבריכה הקטנה שהייתה לנו ראיתי שאבי וחבר שלו בונים שם משהו.
״אבא, מה אתם עושים?!״ שאלתי בסקרנות.
״שיט…״ אבי לחש לחברו והתעלם מהשאלה שלי.
״מה שיט ?״ שאלתי. ״הרסנו את ההפתעה.. אבל לא נורא, נספר לך בתנאי ש..״ ענה.
״ש…?״ איבדתי סבלנות. ״בתנאי שלא תספרי לאחים שלך.״ סיכם.
״אוקיי, אם זאת הפתעה אני לא אספר ;)״ חייכתי אליהם.
״אז ככה..״ אבי לחש. ״אנחנו בונים בריכה חדשה ופי 2 גדולה יותר מהגרוטאה הזאת..״
אמר והצביע לעבר הבריכה הקודמת המחולקת לחתיכות.
לא היה לי מילים. פערתי את פי ושתקתי.
״ופה,״ אמר אבי והצביע לעבר פינה אחת ״פה נשים שתי מיטות שיזוף״ אמר וגמר.
אני הייתי בעננים!!! חיבקתי את אבי חזק חזק והוא חייך ופתאום נהיה רציני. ״אבל שום מילה לאחים שלך!״ צחקתי ואמרתי ״ברור ברור״ ;)
״מתי תסיימו אותה?״ שאלתי בחוסר סבלנות
״מחר היא תהיה מוכנה.״ אמר וביקש ממני ללכת, כדי לא למשוך יותר מדי תשומת לב. חזרתי לחדרי הלבן ופוף ישנה על הספה שבחדר. התיישבתי לידה וחזרתי להתכתבויות. פתאום קיבלנו הודעה מחברה שלי, שיראל והיא כתבה שם דבר מוזר.
כשקראתי אותו עד הסוף בכיתי בכי ממש מר..
היא כתבה:
״חברים, סורי… אני לא ממשיכה ללמוד איתכם שנה הבאה…. הסיבה לא חשובה אבל אני מתחילה ללמוד בבית… אני לא מבינה למה זה נגזר עלי…אתם פשוט לא מבינים כמה קשה לי לעזוב אותכם…
~כמה סמיילים בוכים~
אני רוצה שנפגש איפשהוא מתישהוא, כדי להיפרד :(״
ואני רשמתי לה:״מה קרה?!?! למה ככה את עוזבת אותי?!?!״
״זה לא חשוב״ היא כתבה, אבל לא נכנעתי.
התחלתי להתחנן בפרטי שהיא תספר לי, רק לי.
בסוף היא נשברה וכתבה את הדבר הנורא ביותר ששמעתי. מיד עייני מלאו דמעות והן לא הפסיקו..
״הסיבה היא ש… אני חולה… ב… סרטן…. אני עכשיו באיכילוב ואני רוצה שתבואי לבקר אותי…״