שלום זה גם להתראות-פרק 5

השעה 1:30 בלילה.
אני יושבת בחדר הורוד, וחושבת… נכנסתי מתחת לשמיכה, וחשבתי על החיים.
חשבתי על אורן, חשבתי על יוני, חשבתי על הכל..
עד שפתאום, צליל של הודעה החזיר אותי לפוקוס.
זה היה יוני. הוא כתב לי:עדידס? מה קורה? מה את עושה?
סיננתי אותו לדקה או שתיים, כדי לחזור לעצמי.
ואז כתבתי לו: יוני? הכל סבבה. משתעממת.
והוא רשם לי:חחחח ושלחתי לו כמה לבבות. ואז הסמקתי. ממש הסמקתי. אני לא מבינה למה כתבתי
לו לבבות. ולרוב הפתעתי, הוא כתב לי המון המון לבבות.
לא רציתי לרשום לו עוד משהו אוהב. רק רשמתי ״חחח״ וגמרנו.
פתאום נכנס בי משהו. פתאום נראה לי שבזמן האחרון אני חושבת רק על בנים. שהשכל שלי בשביתה.
אז החזרתי אותו וחזרתי להיות עצמי, עדי הרגילה. יצאתי מהמיטה וישבתי לשחק במחשב. נכנסתי למשחק האהוב עלי, ״סימס 3״ והתחלתי לשחק. פתאום הרגשתי משהו מדגדג וזז ברגל שלי, נבהלתי כי חשבתי שזה ג׳וק או נחש או יותר גרוע… אבל זה די צפוי שזה יהיה הדבר הכי יפה בעולם, פוף ;) הרמתי אותה על הידיים והיא נרדמה לי על הרגליים. המשכתי לשחק ואז נמאס לי, התחלתי להיות ממש עייפה. לא רציתי לישון… גם ככה, חופש גדול. הלכתי לחדר האמבטיה שלי ושל אחותי (יש לי 3 אמבטיות:אחת לי ולאחותי, אחת לאח שלי, ואחת להורים •-•), פתחתי את הברז והתרעננתי בעזרת שטיפת פנים. הלכתי לחדרי הלבן ,התיישבתי על הספה וצפיתי בטלוויזיה. לפתע הגעתי למסקנה שהחדר הלבן שלי די משעמם… ריק פה ושם… ניסיתי לסמוך על הזיכרון שלי ואמרתי לעצמי:״לזכור מחר לבקש מההורים ללכת לאיקאה״
השעה 2:13
אני יושבת בחדרי הלבן ולפתע שומעת נקישות על החלון. התעלמתי, כנראה אלה הענפים. הנקישות האלה הפכו לדפיקות חזקות, ואז החלטתי לבדוק מה יש שם. כשהסתובבתי ראיתי את אורן, עומד מאחורי בחשאיות. צרחתי צרחות מוות כשהוא התנפל עלי וסתם לי את הפה. התחלתי להרביץ לו בכל הכוח ולנסות להתחמק. רצתי לכיוון הדלת אבל אז נעשתי כבדה יותר, איטית יותר, ממש כאילו אני בהילוך איטי. הוא קפץ עלי ושום סתם לי את הפה,הוא הוציא משהו מאחורה,זה היה משהו כסוף כזה, חד כזה, זה היה ,או יותר נכון זאת הייתה, סכין! צרחתי והשתוללתי בכל הכוח, אבל זה היה לשווא כי הוא הרים את הסכין מעל עייני, ו….
התעוררתי! הייתי ממש נסערת, ממש מזיעה, ממש לחוצה כי את הסיוט הזה, אי אפשר לשכוח.
אבל אז, באמת שמעתי נקישות על החלון. הסתובבתי וראיתי את….