שקופה

מגיל אפס הבנתי שהכי בטוח זה להיות שקופה. אם תהיי רואה ואינה נראית גם אם את ממש רעבה, אז הבייביסיטר השיכורה שמוכנה לשמור עליך בחמישה שקלים והחבר שלה לא ידקרו אותך עם עפרונות מחודדים או מזלג. אם תהיי שקופה בגן, אז אף אחד לא ישלח לך הביתה עובדת סוציאלית לבדוק למה יש לך מכות כחולות ארוכות שכאלה על הגב. גם בבית ספר המורה תחשוב שזה בכלל לא נורא אם את שקטה כמו דג מת שצף על פני המים..עם הזמן סיגלתי לעצמי מיומנויות שקופות: לשבת ליד ילדה גבוהה ורועשת, ללבוש שחור, להרכין ראש, לא ליצור קשר עין- החיים בלעו אותי ועברו להם בעודי מעבה סביבי זכוכית מכופלת שקופה. לא הרשיתי לאף נפש חיה לחדור מבעד לחומת הזכוכית הזו, משום שניפוצה היה מחייב התרסקות לא רק את זו שלי, אלא גם של אחיי שנתנו לי את כוח האינרציה להמשיך ולחיות. למענם נשמתי גם כשכשלתי בשקיפותי וגברים הפכו אותי לחפץ, זומבי מהלך מתה-חיה עבורם עונג בלבד. אני זוכרת כשפגשתי בך לראשונה, שנים רבות לאחר מכן. הייתי שקופה מרב פחד, התכווצתי בכיסא וניסיתי בשקיפותי לפענח את המקום החדש והלא מוכר לי בו חלקנו אתה ואני חדר; שמך מהלך כאגדה בפי כל, ואני- כהרגלי שקופה עד כדי כך שכלל לא שמת לב לנוכחותי תחת חסותך. הערצתי אותך וגמעתי ממך את משנתך התיאטרלית, הצגת יחיד של מישהו שמעולם לא התקיים בו צורך להיות שקוף. כה קסמת לי ששנאתי ואהבתי אותך באותה נשימה. בפעם ההיא שהיישרת מבט אל תוך עיניי והכרחת אותי להרים את מבטי המושפל, נשבעתי לך אמונים.