תדמיינו עולם

תדמיינו עולם מלא צבעים יפהיפיים, שכולו אושר, אהבה שאי אפשר לתאר
עולם ללא מלחמות
חיים שכולם אושר
יקום שאין מנצח ואין מפסיד כולם שווים.
עולם ללא ביריונות
עולם בלי להרגיש כאב
ללא בכי ודמעות
עולם מלא חיוכים וצחוקים מלבבים שמחממים את הלב

עכשיו דמיינו.
איך הוא מתנפץ לרסיסים
איך הוא נשבר לאט לאט.
דמיינו את הכאב
את הצבעים שנהפכים שחור משחור
את האוויר שנעשה כבד ואפל
את הילד שפעם היה כל כך מאושר, בוכה עד שדמעותיו נגמרו.
האהבה מתחלפת בשיברון לב
צחוק התחלף בבכי מר

הכל נהרס
כל מה שיצרנו
הרסנו את הכל
כל מה שנלחמנו עליו
הקרבנו את הכל בשביל כלום
הכל נהרס עשינו טעות קטנה והעולם נחרב מול עינינו

כאוס, מלחמה, אכזריות שלטו בעולם, שפעם היה כולו אהבה ותקווה.
איך גרמנו לתקווה לברוח?
למה ההשמדה בלתי ניתנת לעצירה?
האם זה אי פעם יגמר?