תמי

תמי

תמי אשה מרהיבה, רגליה ארוכות מרחפות בקלילות ובגמישות של איילה מדלגת.
כשתמי רצה על הדשא במכנסונים קצרצרים, עם שסע בצד
העולם עוצר מהלכו.
רגל נשלחת קדימה, הקפל בין הירך לעכוז מתיישר.
עצירת נשימה.
רגל פוגשת דשא, עכוזה מתעגל, הקפל חוזר.
שאיפת רווחה.
וכך תלויה נשימתנו בשולי עכוזה של תמי.

זאת ועוד.
ראשה נח על צואר ארוך, שערה דבש ניגר, מוסט לאחור באצבעות ארוכות ללא טבעות.
תמי מרהיבה מכל תכשיט.
עורה שנהב זוהר, עיניה השחורות בורקות, שפתיה משורטטות ביד אמן. תמי מרבה לחייך בשיניים צחורות תואמות. שבר קטן בשן הקידמית מוסיף חן לחיוכה.
כשתמי מגיעה, לסתות נופלות, ועיני נשים צרותק

זאת ועוד.
תמי לא מתענינת בבגדים. אוהבת אותם מונחים רפויים ברישול, בעיקר אוהבת גופיות לבנות של בעלה. מסתירות טפח ורומזות שתיים.
עגולים ומושלמים.
כאשר תמי תולה כביסה, מחברת אטב, מיישרת שמלה, אפילו השמש מציצה בין זרועה המונפת לבין הגופיה.

זאת ובעיקר.
התבונה בה ניחנה.
חוכמתה, תואר שני,
וההצלחה שמלווה אותה כצל.

תמי נשואה באושר
בן זוגה לא רוצה ילדים
מתגרשת.

אחרי זמן ראוי נישאת שוב, לצעיר ממנה בעשר שנים.
נוטשת שוב.
גרה עם ילדיה בבית אחותה.
עדיין מרהיבה.