תן גז כבר
"טוב די די עצור בצד"
המכונית נכנסת לחניה בתנועה חלקה יחידה. ממושב המורה איציק תסתכל עליי באכזבה גמורה. "באמת שאני לא מבין מה הולך אתך" הוא יורק לעברי, "אתה מוכן להסביר לי למה ירדת לראשון?". "אני לא יודע, הסובארו הכחולה הייתה קצת בזווית החוצה, פחדתי שאני אתקע…" אני אומר בהתנצלות, אך הוא קוטע אותי. "בחייאת רון, מה זה פחדת? אנחנו כבר בשיעור מה, 100? 110? וזה בלי השיעורים לפני הצבא! אתה יודע שיכלת לעבור שם. נמאס לי להתווכח אתך כמו עם ילד קטן". הנאום הזה לא היה חדש לי, אך היה משהו שונה בקול שלו היום. משהו תבוסתני ומיואש. "אתה יודע שאתה נוהג טוב, אתה פשוט לא מוכן לתת כבר גז ולסוע. אני לא יודע כבר מה לעשות אתך". זה כבר צרב לי. "אתה חייב להבין עם עצמך למה אתה מתעקש להיות כזה איטי. למה אתה לא מוכן פשוט לעשות את מה שאתה יודע שצריך". "אני פשוט מנסה להיות זהיר…" אני מתגונן נואשות, אבל כבר שחקנו את המשחק הזה יותר מדי. "אתה יודע שהשטויות שלך לא עובדות עליי יותר" הוא הודף, "ויאללה צא לי מהאוטו, יש לי עוד תלמידים, שבניגוד אליך ייגשו לטסט מתישהו".
אני בוהה בגג. המילים שלו יושבות עמוק בגרון שלי.
משהו משתלט.
בתנועה מהירה ובטוחה, אני מכניס להילוך ויוצא בחדות לכביש. אני מעלה לשני. "מה אתה עושה?! תעצור בצד" איציק מוחה. אני מעלה לשלישי ודוהר קדימה. בשתי פניות מושלמות אני על איילון. "צא ביציאה הראשונה או שאני בולם אותך משוגע" הוא יורק בקול קצת רועד. אני מעלה לרביעי, ואז לחמישי. אני עוקף שתי משאיות ואוטובוס. "זו כאילו הנקמה שלך בי? לקחת אותי לסיבוב באיילון? אתה יודע שכל מה שאני אומר נכון, בשביל מה כל ההצגה הזו". אני כבר לא שומע אותו. אני עובר שלושה נתיבים ויוצא. אני נשאר על חמישי. ממשיכים דקה מחוץ לאיילון ואני בולם מול בניין גדול וקר. אני יוצא מהאוטו, ותוך כמה שניות הוא כבר נוסע משם.
אריק יוצא מהלובי.
בטח להפסקת צהריים מוקדמת, מתאים לו למאנייק. הוא קורא לעברי. "עוד יום עוד שיעור, אה רון? אני אראה אותך עוד איזה שעה, אנחנו צריכים לעבור על הדוחות שלך מאתמול". אני מתקדם לעברו בצעד מהיר. "חבל לי לפתוח ככה את הבוקר" הוא ממשיך, "אבל זה כבר לא מצב שאני יכול לעבור עליו בשתי-" אני מכניס את כל המשקל שלי מאחורי האגרוף. זה כבר סותם את הפה המטומטם שלו.
אני חוזר לחניה, מסתכל טוב טוב לשני הצדדים, ונותן למשאית לשטח אותי.
תגובות (2)
ראשית, איתי, ברוך הבא לאתר.
אתה מוזמן להגיב על סיפוריהם של אחרים, וכך נכיר אותך יותר.
כתוצאה מכך, תזכה ליותר צפיות, ואולי גם ליותר תגובות.
שנית, העברית טובה, וכך גם הפיסוק.
"טוב די[,] די[,] עצור בצד[.]" – המשפט הזה לא מפוסק, בשונה משאר הסיפור. אולי פספוס, אולי סמכת יותר מדי על הקורא (טעות).
"איציק [מ]סתכל עליי" – כדאי לקרוא את הסיפור לאחר העלאתו לאתר כטיוטה, ורק אז לפרסם. בדרך־כלל, זה עוזר לנפות שגיאות שכאלו.
"אתה יודע שיכ[ו]לת לעבור" – בבניין פעל (קל), בזמן עבר, זכר יחיד, בגוף שלישי, המילה היא 'יכול' (בניקוד: עם חולם חסר), לא 'יכל'.
"ש[י]חקנו את המשחק" – או שהתכוונת ל'שחיקה'.
"בולם אותך[,] משוגע[!]" – ללא הפסיק, למילה 'משוגע' יש קונוטציה חיובית. סימן הקריאה הוא המלצה; גם נקודה בסדר.
"מתאים לו למ(א)ניי[א]ק" (בקמץ), או "למנ[א]ייק" (בצירה). האל"ף בסוגריים העגולים מיותרת.
"עוד יום [ – ] עוד שיעור" – הקו המפריד הופך את האמירה המיואשת למעין שאלה־תשובה, שהיא לדעתי הנימה שביקשת.
שלישית,
בסוף כל ציטוט, לפני המרכאות הסוגרות, יבוא סימן פיסוק. אין צורך בסימן פיסוק לאחר מרכאות אלו.
כל תחילת ציטוט – בשורה חדשה.
כל מעבר מציטוט של דמות לפעולה של דמות אחרת – בשורה חדשה.
רביעית, תוכן.
איך זה שמורה לנהיגה לא משתלט על רכבו?
חוץ מזה, הסיפור מועבר בקלילות, בהזדהות, וביאוש. אפשר ממש להבין את המשפט האחרון לאור האירועים המתוארים לפני־כן.
חמישית, אם זהו סיפורך הראשון- אני סקרן לדעת אילו עוד הפתעות מחכות בשרוולך.
שישית,
אני לא גזען, אני שונא את כולם.
קודם כל, תודה רבה על התגובה המפורטת!
מבחינת העברית/פיסוק עברתי על ההערות שלך ואקח לצומת ליבי בסיפור הבא.
מבחינת התוכן, יש עוד כמה דברים לא כל כך הגיוניים בנהיגה. הוא נשאר בהילוך חמישי גם אחרי שהוא יורד מהכביש המהיר, למשל. המטרה הייתה לחזק את ההרגשה שהוא יצא שליטה, שהוא שובר את החוקים. כנראה לא הדגשתי את זה מספיק.
כן, זה פחות או יותר הסיפור הראשון שלי, שמח שסקרנתי :)