תקווה

מי אני
מה אתה
איפה אנחנו
מתי זה נגמר
אלה רק שאלות לא פתורות
שאין לי תשובה על כולן
למה לא
איפה זה קרה
ומדוע לא הייתי שם
לא רוצה לשאול
ולא רוצה לדעת
מעדיפה לשתוק
מאשר להוציא את הכול
לאוויר הקר

לאן הוא נעלם
הרגש הזה
שהיה פעם בתוכנו
שאהבנו כל כך
ולמה הוא עזב
נטש אותי בשקט
בלי לומר מילה
בלי להעיר אותי
וחמק מהדלת בחריקה קלה
וסגר אותה
ונעל עם מפתח
והשאיר עקבותיו בשלג
והתעמת עם הרוח הקלילה

למה האורות נכבו
דווקא כשרציתי לקרוא ספר
להתנתק מהכול מעט
לשקוע עמוק בתוך העלילה
המרתקת שבאי שם
באי הזה, שעליו מסופר
על נער ונערה
ולמה הם ירדו לחדר של השטן
אפילו שצעקתי להם "לא!"
אבל הם לא מוכנים להקשיב
הם לא רוצים
שקועים בסרט של עצמם
ואז הם ירדו לשם
מביטים סביב
ומבינים שעוד יש תקווה
מגלים שזה עוד לא נגמר

ומה אם אפגוש אותו
יום אחד
מה הוא יעשה לי
אני תוהה לפעמים
למה הוא לא נהיה נחמד
לא מציק ומתגרה
ולמה אנשים כאלה
לא מסתפקים
במה שיש להם
ורק רוצים עוד ויותר
ולא מבינים
בלי שיסבירו להם

ויש לי כל כך הרבה שאלות
אבל אף אחד לא יכול לענות
וגם כל מי שיכול
אין לי זמן בשבילי
כמו תמיד
אבל אצלי
זה כבר דיי רגיל
ואף אחד לא בא אליי בחורף
ואני זאת שמלטפת את עצמי
ואת הכלב שבבית
שיושב ליד האש
ומתפנק לו
ורוצה עוד טיפה מקום
בעולם הזה
במקום הארור הזה
שבו כולנו חיים

למה המטען התנתק מהמחשב
ובקושי יש לו סוללה
דווקא כשרציתי לכתוב
עוד משפט בסיפור
על החבורה שרצה בגשם
ונופלת, ולא לומדת מזה
וממשיכה לרוץ
ושוב נופלת
למה הם עושים את זה
למה הם לא מוותרים
כי ההרפתקאה שלהם
גם ככה לא תתקיים
כי בסופו של דבר
הכול ייעלם
ויפול למטה
אל תוך השום דבר

וזאב מיילל בחלון
של חדר השינה שלנו
ואני נושקת לו
ומתכסה עוד קצת בשמיכה
ואוחזת את הדובי קרוב יותר אליי
שאני לא אפחד בלילה
כי אני רוצה
לראות את השמש זורחת
גם מחר
ולראות אותה גם שוקעת
עוד ביום שאחריו
ולחיות את הרגע
בלי הפסקה
ולחייך
כי זה בעצם
כל מה שנשאר לי

למה הכול נופל פתאום
אחריות, מחוייבות
וחובה
לשמור על כל העולם
מפני הסכנה הקרבה
ואני לא רוצה
אני כמו דף שעף ברוח
לא מפסיק לפנות
לפה ולשם
כל יום לכיוון חדש
ורוצה נואש לעצור
לראות לשבריר שנייה את כל העולם
ביחד, בחתיכה אחת

הוא עוד לא הוציא מילה
מאז שחזר
אותו הרגש האהוב
שחסר לי כל כל הרבה
זמן
כל יום שעבר
וחשבתי עליו
בלי כוונה
ואז
הוא כבר לא יכל להיענות לי
והוא לא נעלם
ועכשיו הוא שוב בפנים
רוקד לו ככה
גורם לי לרצות ליפול
אל תוך זרועותיו
וזה כל מה שאני רוצה
למען האמת

האהבה שורפת
אבל הכוויות שצרבתי
כבר רבות מספור
ולא הייתי בבית שנים
אבל המון לא השתנה
והמעט שזז מקום
מעולם לא ייפתח
כל עוד אני המחזיקה אותו
בחבל קצר
לוחצת ומוחצת
דוחקת לפינה
את אותו הקטן, הרשע

מי אני ?
מה אתה ?
לא
זאת לא השאלה
השאלה פה היא
מי אנחנו
ביחד, לא לחוד
כדי שלא אהיה בודדה
לעולם לא אפרד ממך
הסמל על מסך המחשב
כשהוא נדלק
בדרך לעוד הרפתקאה כתובה
מפרי דמיוני הפרוע
שעוד לא מצא שום מנוחה
שלא רוצה להתעורר
שלא רוצה לקבל עוד אהבה

ולבסוף אני שוכבת במיטה
עיניים עצומות
אולי מחר זה יום בית-ספר
אבל אצלי זה עבודה
זה תמיד עוד משימה
עוד קבלה עוד מכירה
עוד ווי ברשימה שלי
שלא נגמרת
לא רוצה עוד יום
המוח שלי כבר יודע
אבל הוא ממשיך להתעקש
הלב ממשיך להתבייש
אבל הוא יודע
הוא לא אומר את דעתו
אבל שומע הכול
והוא כותב לו
שהכול בסדר

ואני לא מצליחה לראות
את האמת שלי
זאת שתמיד הייתה
העיניים שלי עוד עצומות
עוד לא פקחתי אותן
לנשימה קצרה
קפואה כמו לב תקוע
במסילה הארוכה
של מה שכבר היה
וכל מה שקרה
ולא יהיה יותר
זה לא יקרה יותר
אני כבר יודעת
כבר מודעת לסיפור הישן הזה

הדרך עוד ארוכה
בדרך לאושר הנכסף
אבל יש דרך
ועוד יעד חדש
שמחה חדשה
ובבוקר שלמחרת
יורד שלג עכשיו
ואני בבית
עם כוס שוקו ביחד
עם מרשמלו
מתעגנת על הרגע הזה שיש לי
ליהנות מעט
לחיות מעט

שמיים אפורים
עננים צחורים
ברק שוב מכה בעץ הגדול
ההוא בגינה
פועל בניין עובד בגשם
עוד פטיש ועוד מסמר
אני שונאת לראות את זה
אבל אין לי משהו אחר
אני לא מסוגלת
לשתוק
חייבת להוציא את הכול
לאוויר הקר

וכנראה שגם לי
עוד יש תקווה קטנה
אחרת למה אני
כל בוקר מנסה
למצוא לי תפילה קטנה
אהבה חמימה
נשיקה מתוקה
כמו שפעם היו לי
כמו שפעם רכשתי
מכל אדם שעבר
אולי זה היה בלי סיבה
אבל אז
עוד לא ידעתי כלום
לא כמו היום
אז עוד הייתי ילדה

~ תודה שקראתם ~