זיקית הגיקית
אני יודעת שהעלילה מהירה,נורא מצטערת עם לחלק זה לא נוח.אני פשוט די ממהרת בעצמי. אממ זה בעצם סוג של סיפור שהחלטתי להתחיל לכתוב..לא ממש תכננתי אותו המצאתי מהמחשבות למרות שלפעמים אני עושה בדיקה ממש ארוכה על הסיפורים שלי. אני מקווה שתהנו מהקריאה. יום טוב :)

תראו אותה

זיקית הגיקית 17/08/2014 709 צפיות אין תגובות
אני יודעת שהעלילה מהירה,נורא מצטערת עם לחלק זה לא נוח.אני פשוט די ממהרת בעצמי. אממ זה בעצם סוג של סיפור שהחלטתי להתחיל לכתוב..לא ממש תכננתי אותו המצאתי מהמחשבות למרות שלפעמים אני עושה בדיקה ממש ארוכה על הסיפורים שלי. אני מקווה שתהנו מהקריאה. יום טוב :)

לא.לא שוב.אני מסתכלת על הכרית,מלאה בדמעות.אני לא יכולה לספוג יותר. למה יש בני אדם כאלה רעים,שמסתובבים ברחובות,לכולם יש ביקורות שונות על כל אחד.אבל מה שהם מוציאים מהפה אלו לא הביקורות הטובות שאתם חושבים עליהם.
הם אומרים שזה נותן להם ביטחון עצמי.
אני לא רואה איך אפשר להשיג כח מלהזיק לחלש. גם לי יש הרבה דברים להגיד עליהם,לאנשים האלו,אבל אני פשוט שותקת.
שום דבר טוב לא יצא מזה.
אלו רק מילים,אולי זה כמה אותיות שהתחברו ואיכשהו מורכבת מהן מילה ארוכה או אפילו קצרה,אבל,לכל המילים הללו יש משמעות.
אי אפשר להתחמק מהם.הם בכל מקום.אני מרגישה כמו נמלה לידם.רק לא נמלה חזקה.

תראו אותה

אני נוגסת נגיסה קטנטנה מהתפוח,כדי לשמור את הנגיסות האחרות לאחר כך.אני תמיד רעבה,אני לא שמנמנה,אני די רזה,אבל אני לא מתחמקת מהאפשרות לאכול.
אני מניחה את התפוח בצלחת,מעיפה מבט בחדר ונכנסת לפייסבוק מיד אחר כך.יש לי הרבה חברים,טוב נו…חברים וירטואלים.אני לא מכירה כמעט אף אחד מהם.
כמה שיחות מבצבצות בדף,אני סוגרת אותן.בחיים לא יהיו לי כזה סכום של חברים.אני נורא ביישנית מחוץ למסך,אני תמיד כנה אבל..אני לא יודעת,אני מרגישה ביטחון.כי אני יודעת שכל אחד ואחד מהחברים האלו יכולים לעזור לי בשלב כזה או אחר.
אני מתנתקת,נמאס לי מהמחשב.נמאס לי מחברים וירטואלים.נמאס לי להיות ביישנית.נמאס לי.
השעה היא 00:00 ואני מתכוננת לשינה.החולצה הקצרה והתחתונים,איזה חום.אני מסיטה את השמיכה בבעיטות עצבניות.אני פשוט שונאת את החום,זה די מוזר,אבל כמעט ובחיים לא הייתי חולה בחורף,אולי פעמיים.בקיץ החיידקים משתלטים עליי.אני גם מתעצבנת ממש מהר מהחום הזה.שונאת את הקיץ,שונאת.
אני גם לא נרדמת ממש מהר.אני לא אוהבת לישון.אני ושינה הם לא החברים הכי טובים.אני שומעת צליל מוזר,זה צליל הודעה.אני כיביתי את המחשב אז זה כנראה מהטלפון.אני מתיישבת בקצה המיטה ונאנחת.מושיטה את ידי לעבר הטלפון הזוהר בחשכה ובודקת מי יכול לשלוח לי הודעה בשעה כזו.
אמילי:היי ג'ני,אממ..אני יודעת שזה קצת מאוחר אבל את יכולה לבוא אליי?כאילו,עכשיו?.
אני מתחילה להקליד.אמילי היא חברתי הטובה ביותר.היא לא שולחת לי בשעות כאלו בדרך כלל אז כנראה שזה די חשוב.
אני:את לא יכולה להגיד לי את זה בהודעות?. אני מקבלת תשובה זריזה.
אמילי:לא,עוקבים אחרינו.
אני:אממ..
אמילי:נו ג'ני,פשוט בואי. אני נאנחת ונועלת את הכפכפים שלי,מתלבשת במהירות ולוקחת את הטלפון.אמילי לא ממש רחוקה מהבית שלי,היא שני בתים מביתי.
אני רואה דמות,לבושה בפיגמה.מסתכלת עליי ועל כל תנועה שאני עושה,ככל שאני מתקרבת הפנים מוכרות לי יותר.
הדמות מזנקת אליי.
"יופי,הצלחת להגיע".
"אמילי…למה את עם פיגמה פרוותית ומה את עושה באמצע המדרכה ובשעה כזו.את לא אמור-"
היא קטעה אותי "פשוט בואי".
היא גוררת אותי אחריה.הבית שלה הוא אחד הבתים המפוארים בשכונה.היא לא ילדה עשירה אבל באותם הזמנים להורים שלה היה הרבה מאוד כסף עד שהם בזבזו אותו על שטויות.
אני מצליחה להתחמק מהאחיזה החזקה שלה.
"אמילי פשוט מה את רוצה?" אני שואלת,מכווצת את עיניי למראה שלה.
"תפסיקי לשאול שאלות,זה לא בריא" היא אומרת,אני מגחכת.
"אמרה זאתי שמצטטת את המשפט הזה כל יום : אם אתה לא שואל שאלות,אתה טיפש לכל החיים,ועם כן,אתה טיפש רק למשך חמישה דקות.."
היא מסתובבת הלוך וחזור,נראית מודאגת לגמרי,ממלמלת משהו שאני לא מצליחה לשמוע.
ואז היא עוצרת,מרימה את הראש שלה בצורה מעוותת לכיווני.לחייה מלאות בדמעות מלוחות.
"ב..ב..קשה" היא מייבבת.
"טוב נו." היא מובילה אותי לעבר ביתה,הדלת נפערת מעצמה.לא חשוב..זה לא אמור להיות מוזר.
אנחנו הולכות לחדר שלה,אני מזהה את המסדרונות האלו אפילו בחשכה.
היא פותחת את הדלת,אני רואה אור,המחשב שלה עדיין דלוק.היא מזנקת על המיטה ומצביעה על המסך של המחשב.
"תסתכלי,תסתכלי נו" היד שלה רועדת,אני מביטה במסך.
"את רואה מה הדבילים האלה עשו לי?את רואה?"היא נופלת ומסתירה את פניה הרטובות.
"אני לא יכולה יותר.."היא מייבבת.
אני מתיישבת בכיסא , מסתכלת על המסך.לא התפלאתי,פייסבוק.
"נו..ו?" אני שואלת."תלחצי על הצ'אטים תלחצי"
אני לוחצת על צאט סגור,מגלגלת למטה. "נו באמת? הדבר הזה משפיע עלייך?" אני נאנחת.
"לא..זה כולם." היא מסיטה את ידיה מפניה ומזנקת לעבר המסך של המחשב בפנים רטובות לגמרי.
"תלחצי על אלו".היא מצביעה על עוד כמה צאטים סגורים.
"אולי תפתרי את זה בעצמך? אני רוצה לישון.בטח אמא שלי דואגת לי." אני אומרת,היא מסתכלת עליי לכמה רגעים,ושוב נופלת על המיטה.
"לא..הם פשוט בריונים.." היא ממלמלת. "על תתייחסי" אני אומרת,מחייכת חיוך קטן.מנסה לעודד אותה.זה לא מצליח.
"תכתבי להם שיעזבו אותי".
"אני לא עומדת לעשות את זה"
"נווו!"
"את גוררת אותי לזה אני לא מוכנה!" אני צועקת.
"לפחות תעשי משהו פעם אחד בשבילי.." אני מעיפה בה מבט..אופס..קשר עין.היא נראית לא טוב,ממש לא.
אני מחליטה להגיב להם על המילים הלא יפות שכתבו לה.
אני: היי,זאת ג'ני.אני ממש לא הולכת לקבל את ההתנהגות הזאת.." אני מעיפה בה מבט,היא מהנהנת ואני ממשיכה להקליד.
"אתם לא מתנהגים בצורה יפה וזה לא נעים,ממש לא..אני מקווה שתבקשו סליחה..ג'ני."
"יופי" היא מחייכת חיוך קטנטן.
" יו אר טה בסט" היא מצחקקת,נותנת לי מכה בכתף ומסיטה דמעה קטנה שעמדה לזלוג.
"אני יכולה ללכת?"
"כע..למרות שבאלי מסיבת פיגמות כל כך שאת לא מבי-"
"אמילי,השעה היא פאקינג 00:30 איזה מסיבת פיגמות בראש שלך?"
"טוב נו את יכולה ללכת" אני קמה מהכיסא,היא חוסמת אותי בידה.
"תודה.."


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך