Empire
רציתי להמשיך את הסיפור מנקודת מבט שונה, ורצון לעזור.. שוב השמות בדויים אך הסיפור אמיתי לחלוטין!

My Life To Save Yours

Empire 30/04/2014 688 צפיות 2 תגובות
רציתי להמשיך את הסיפור מנקודת מבט שונה, ורצון לעזור.. שוב השמות בדויים אך הסיפור אמיתי לחלוטין!

מעולם לא היו לי קשיים ביצירת קשרים חברתיים.. תמיד הגעתי לבית ספר מסוים, חדשה בלי חברה אחת ואיכשהו אחרי כמה ימים הפכתי להיות חברה של כולם..
אני זוכרת שכשהייתי בכיתה א׳, הייתי בבית ספר דתי ויוקרתי לגמרי. ובכל הפסקה היינו משקיפות מהמרפסת לקומה הראשונה, ורוקדות לצלילים של כל מיני שירים בספרדית, ודבר אחד שאני נורא זוכרת. היה לנו שומר, שלמיטב ידיעתי היה די נאה. בתור ילדה בכיתה א׳ לא היה אכפת לי מזה.. אבל מה שכן, כל פעם שלא היה לי חשק ״לרקוד״ בהפסקה הייתי הולכת אליו, והוא תמיד היה אוכל מלפפון. ואני אהבתי את הקליפה, והוא לא. אז הוא תמיד היה מקלף את המלפפון ומשאיר לי. פעם אחת, כשהיה צלצול והיה בכוונתי להתקדם לכיתה, באו בערך 5 ילדות בכיתות גבוהות, התחילו לצחוק עליי שאני הולכת לשומר, ירדו עליי, ואז משום מקום הרביצו לי. ניסיתי לבעוט, ניסיתי להחזיר, אני לא ילדה ששותקת כשזה מגיע לאלימות כלפיי או כלפי אחרים.. ואיכשהו מצאתי את עצמי על הרצפה, רואה אותן בורחות, רואה אותי נופלת.
מאז שנאתי את בית הספר הזה.. רציתי לעבור, ובכיתה ד׳ זה סוף סוף קרה. עברתי עם חברה קרובה ששמה הוא קייט, ולאחר מכן היא הפכה להיות החברה הכי טובה שלי. גם אז הצלחתי לרכוש חברות שלעולם לא אשכח, ואני מתגעגעת אליהן כל כך. בכיתה ה׳ בדרך חזרה הביתה עם 2 חברות, קייט ולילי, כל אחת הצביעה על הילד שאותו היא אוהבת.. ואני לא אהבתי אף אחד, אבל החלטתי להצביע על אחד שהיה נראה חמוד. אז קייט החליטה לחקור עליו ולמצוא לי פרטים. היא גילתה שקוראים לו ליאו, את שם החבר הכי טוב שלו, ואת הדרך להתקרב אליו.. ולאט לאט באמת התעניינתי בו. הייתי כל כך ביישנית, אני חושבת שעד היום אני ביישנית. ולא יצרתי קשר איתו.. גיליתי את זה לעוד חברה קרובה, שלג, שמהר מאוד גילתה לכל הכיתה, והיה לה קשה להחזיר לי את האמון שלי בה, אבל היינו נורא קרובות, והיינו הולכות כל יום לבית הספר יחד, למרות שגרתי רחוק והיא גרה קרוב לבית הספר, הייתי יורדת בתחנה לפני בית הספר, הולכת אליה הביתה, והיינו הולכות ביחד. בכיתה ו׳, בסוף השנה כשהגיע כבר הקיץ, בכל סוף לימודים היינו ממלאים בקבוקים וכשיצאנו מבית הספר שפכנו אחד על השני מים, בקיצור, עשינו ״מלחמת מים״. יום אחד אני שלג וליאו עשינו מלחמת מים. והחלטתי לפתוח פייסבוק, וכתבתי לו הודעה שזה לא נגמר ואני אראה לו מה זה. ואחרי כמה זמן זה התגלגל, והוא הציע לי חברות (במבט לאחור, וואו היינו כאלה ילדים קטנים) שוב, הייתי נורא ביישנית, אז בקושי דיברנו פנים אל פנים, רק התכתבנו בפייסבוק. והגיע הזמן, והוא נפרד ממני. קיבלתי את זה די טוב לא הראיתי רגשות. ואז הכרתי את דין. הייתה לנו זוגיות דווקא די טובה, והיינו יחד שנתיים לסירוגין. נפרדנו וחזרנו, כי הוא תמיד שיקר לי ופגע בי, ובסוף תמיד יצא שסלחתי לו. נפרדנו סופית כי הוא היה ילד מאומץ, ושלחו אותו לניו יורק למשפחה אחרת.. אני אקצר ואגיע לחלק שבו התחלתי לחתוך.
זה היה בכיתה ח׳, הייתה לי חברה נורא טובה שהכרתי שנה לפני. היינו כל כך קרובות, אבל היא פגעה בי וגם אני פגעתי בה. ובדיוק באותו זמן גם רבתי עם אימא שלי ריב ענק, לא גרתי בבית כמה ימים. והיה לי כל כך קשה, נדמה היה שהכול מתמוטט. ושמעתי על ׳לחתוך׳. אז לקחתי סכין, חתכתי, שרף לי, וגיליתי שאני מזוכיסטית, כי אהבתי את הכאב.
עם החברה הזאת מזמן השלמתי, ולמרות שהמצב לא כל כך טוב עם אימא שלי מבחינת הגירושים, כי לדעתי היא עושה שטויות, המצב בינינו טוב. אך בכל זאת, בכל פעם שאני נכנסת לדיכאון מאיזושהי סיבה, אני עדיין רוצה להרגיש את הצריבה של החתך ביד, ואני נורא מתאפקת לא לחזור, ולכן אני ממליצה לכולם, לא להתחיל עם זה!! לא חשובה הסיבה, לא חשוב המצב, שום דבר לא שווה את היד שלכם בריאה ושלמה.


תגובות (2)

וואווו….
אני לא חותכת ואני לא אחתוך. במקום זה אני פשוט שותקת ושומרת בבטן. אני יודעת שזה לא טוב אבל אין לי מה לעשות אני רגילה

30/04/2014 15:19

    כל הכבוד;) אם ממש קשה לך את תמיד יכולה לדבר איתי, ואם את לא רוצה, תמצאי לך מישהו אחד ותספרי לו הכול. אולי זה לא עוזר, אבל זה נחמד שיש מישהו שמקשיב לך.

    30/04/2014 16:13
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך