ידה ידה

יום יבש , יום לח , יום חם , יום קר , אך זה לא משנה לילד שקוראים לו ריקי.
נשמתו יבשה כמו האדמה , לחה כמו דמעותיו , חמה כמו הכעס שעומד לתפרץ,
דם קר כמו החיות הטיפשות .
ריקי הטיפש קראו לו , יכולתו היחידה היתה להגיד ידה ידה לכל סיום משפט.
"ריקי , האם תוכל לצאת ולקטוף אוכמניות ביום המקסים הזה?"
"ידה ידה" זה הכל מה שיכולנו לשמוע.

יום ראשון היה יום יבש , ריקי ישב וחשב… וכך המשיך כל היום.
יום שני היה יום לח , ריקי ישב ובכה… וכך המשיך כל היום.
יום שלישי היה יום קר, ריקי ישב והסתכל על הזיקיות… וכך המשיך כל היום.
יום רביעי היה יום חם , ריקי ישב והתרגז על כל דבר… וכך המשיך כל היום.

ריק כמו הקופסה , אין כלום… וכך היה ריקי ריק בתוכו ללא דבר נותר.
אף אחד לא היה יכול להבין את ריקי, הוא זעק לעזרה בתוכו ,
בתוך הנשמה הקרה והבודדה שמחכה למשהו שיעזור לו.
כל מה הריקי היה צריך זה משהו שאפשר לאהוב , לסמוך , להאמין.

פינו את ריקי האומלל לבית החולים ושם הכל השתנה,
הוא פגש משהי שהוא יכול לאהוב , לסמוך ולהאמין.
הוא פגש את האחד והיחידה שתוביל אותו בהמשך כל חייו.
"ויהי ריקי החזיק ידיה אשר של אהבתו לכל אשר סוף לא יהיה"

הסוף~