שדה סוכריות

שקט ושלווה בעיר ושמה לין, עיר עשוייה ממתקים וסוכריות. ובה התגוררה הילדה בשם טאיל.
שמה היה מתוק כמו סופגנייה אם פצפוצים ישר מהחנות.היה אפשר לאכול בית שלם בלי כאבי בטן או כאבי ראש, אבל לא נהגו כך, התושבים רצו לשמור את מסורת כראוי.יום אחד טאיל הלכה לה בשדה סוכריות אם משפחתה ליום כפי במיוחד,היא כטפה הרבה סוכריות ואז אכלה הכל במהרה.
אחרי יום ארוך בשדה , טאיל נהייתה עייפה והלכה לישון במיטתה שהיתה עשויה מסוכריות גומי ושמיכת קצפת . אחרי כמה ימים מתוקים , טאיל הדליקה את הטלוויזיה וראתה שראש העיר הולך להרוס את שדה הסוכריות . טאיל היתה המומה , היא ביקשה עזרה מחברותיה אך הן סירבו.טאיל התחילה לחשוב , מה כדי לעשות כדי להציל את שדה הסוכריות? היא פתאום נזכרה כאשר כוטפים ואוכלים סוכריה מהשדה , היא מגשימה משאלה . לטאיל היה רעיון מיוחד איך להציל את שדה הסוכריות. היא חשבה לעצמה : "מה יקרה אם אכטוף את כל הסוכריות, ואגשים איתן משאלות?" .
אבל עלה לה עוד רעיון בראש :" אם אגשים משאלה שתעצור את ראש העיר , זה בטח יציל את שדה הסוכריות!". טאיל התלבשה המהירה ורצה לכיוון שדה הסוכריות. היא חיפשה את הסוכריה העסיסית ביותר ואכן כך עשתה, טאיל אכלה את הסוכריה והגשימה את המשאלה. וכשעלה הרעיון לראש העיר להרוס את שדה הסוכריות , הרעיון נעלם אחרי כמה שניות. ואז הכריז שלא הורסים את שדה הסוכריות . טאיל שמחה כל כך , כמעט היה לה כוח לפרוס כנפיים ולעוף.
התושבים הזכירו את השם טאיל בכל פעם , וגם בנו פסל לכבודה שהיזכר לשנים רבות.