ממלכת פלאות- הגרסה המחודשת
היה הייתה פעם, לפני הרבה שנים, ממלכה ושמה פנדלובקיה.
כמו לכל ממלכה, הייתה לה מלך, ושמו מגלבין השלישי.
המלך מגלבין, שהוכר בממלכות השכנות כמלך טוב ונדיב לנתיניו, היה אביה של הנסיכה בריאנה.
הנסיכה בריאנה הייתה מוכשרת עד מאוד בכל מה שהיה קשור לתפירה ולאופנה, והייתה ידועה בנימוסיה המושלמים וביופייה המהפנט.
היא הייתה נערה בת שש עשר בערך, עם עור לבן וצח כשלג ועיניים כחולות ונבונות כמו הים, שיכלו להטביע בתוכם כל מי שרק העז להסתכל.
שפתיה היו אדומות כתותי בר בשלים ושיערה היה זהוב אפילו יותר מהזהב עצמו.
רבים רצו את ידה של הנסיכה היפהפייה, אך היא התארסה לנסיך ממולדביה.
למרות שנראה היה שהחיים באותה ממלכה היו נהדרים, היה שם גם דרקון גדול ורשע שאיים על אורח החיים הנפלא הזה.
הדרקון היה באורך עשרים ותשעה מטרים, בערך, ועשרים ושש מטר היה רוחבו.
גופו היה ירוק כזית וכנפיו הענקיות היו סגולות כמו ענבים.
יום אחד, בזמן שהנסיכה התאפרה קלות מול המראה שבחדרה, והתכוננה לצאת לטיול קצר לפני ארוחת הצהריים, שמעה רעש מכיוון החלון.
היא הסתובבה לכיוון האזור שהניחה שהוא המקור, והספיקה לראות רק משב כנפיים לפני שנלקחה משם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הזמן עבר ועבר, והמלך, אשר לא ידע על כך דבר, לא הבין מדוע הנסיכה מתעכבת להגיע.
הוא שלח אחד משליחיו לחדרה, שיקרא לה, ולא היה צריך לחכות זמן רב עד שחזר אליו השליח, בלי הנסיכה, מבוהל כולו.
השליח הנבעת לחש משהו באוזנו של המלך, ולאחר מכן הושיט לו את הפתק שהיה בידו הקמוצה עד עתה.
המלך, שנהיה חרד כבר בעצמו בינתיים, פתח את הפתק וקרא אותו בליבו.
עיניו סרקו את הכיתוב שבפתק במשך דקות אחדות, בקושי מצליח לעכל את החדשות הנוראיות, ולאחר מכן הרים את ראשו. פרצופו היה מודאג ומבוהל אפילו יותר מן השליח.
המלך הנסער קרא לשליחיו, ולחש להם משהו.
כיוון שאף אחד חוץ מהם לא שמע דבר, לא אוכל לספר לכם מה אמר.
כשגמר לבסוף ללחוש, ביקש מהם שיפרסמו זאת ברחבי הממלכה.
״נתינים יקרים, הדרקון רע הלב חטף את הנסיכה שלנו. בגלל שאני יודע שכולם אוהבים אותה, החלטתי לתת את ידה למי שיציל אותה מהדרקון ויחזיר אותה לטירה״, כך קראו השליחים ברחבי כל הממלכה.
הם ביצעו את מלאכתם נאמנה, ועד מהרה ידע כל אזרח בממלכה על חטיפתה של הנסיכה, מקטן ועד גדול.
הנסיך ממולדביה, ששמע במקרה את ההודעה כאשר בא לבקר את אהובתו, התעצבן על המלך.
הרי כולם ידעו שהנסיכה התארסה כבר לו, הנסיך המולדבי!
לכן, החליט שהוא, ולא אחר, יהיה זה אשר יציל אותה.
רבים ניסו עד כה וכולם נחלו כישלון חרוץ, אך הנסיך היה בטוח במאת האחוזים שהוא; הוא יהיה זה שיצליח להצילה מידי הדרקון.
לאחר יום ארוך ומתיש של רכיבה, הגיע הנסיך למקום מחבואו של הדרקון.
הוא הציץ פנימה.
ברגע שראה את הדרקון, ואת המצב שבו נמצאת אהובתו, הסתער מבלי לחשוב כלל על ההשלכות.
הוא נלחם עם המפלץ חרב נגד לוע ולהבות של אש, אך בגלל שלא היה בכושר הדרוש לכך, או בעל אסטרטגיה כלשהי, הדרקון ניצח אותו במהרה והרג אותו בנשיפה.
הדרקון תפס את גופתו של הנסיך בידיו החזקות והשריריות והשליך אותו מאחורי גבו, מבלי אפילו להסתכל היכן נחת.
אילו ראה, היה אולי חושב שהדבר אירוני.
גופתו של הנסיך נחתה מטר או שניים ליד הנסיכה, שהייתה כבולה בשרשראות לקיר האבן, והיא החלה להתייפח ולהתאבל על הנסיך, שהיה ארוסה.
שלושה ימים שלמים עשתה זאת הנסיכה, כי אהבה אותו בכל לבה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בערך באותו זמן, ביקר בממלכה אביר חזק ואמיץ.
כששמע את הודעתו של המלך, יצא מיד אל מאורת הדרקון שהוא רכוב על סוסו.
הוא הגיע למאורה לאחר זמן, ולאחר מכן התחבא קרוב לפתחה והקשיב בזהירות.
לא שמע שום רעש, לכן חשב שהמפלץ לא נמצא שם כעת, ונכנס פנימה.
הדרקון אכן לא היה במאורתו, והאביר האמיץ חיפש מקום ברצפת המאורה שיהיה מתאים לתוכניתו, אשר פיתח ושיפץ מתחילת רכיבתו אל האזור, והתגייסותו אל המשימה הקשה.
עוד הוא מחפש, ראתה אותו לפתע הנסיכה.
״עזור לי! עזור לי!״ קראה בייאוש, פניה היפות עדיין מוכתמות בדמעות.
״אני צריך את המפתח כדי לשחררך״ ענה לה האביר ״אך אל דאגה, הוא יהיה בידי עוד רגע קט״.
הוא מצא מקום מושלם לתוכניתו על רצפת המאורה, וחפר שם בור עמוק.
זה בדיוק הזמן לומר, שמאורת הדרקון נמצאה בלוע של הר געש גדול ופעיל, על מנת להפחיד את המתקרבים ולשפר את להבות האש היוצאות מפיו של הדרקון.
הוא כיסה את הבור בזהירות בעלים והתחבא, כי שמע את הדרקון חוזר.
המפלץ שב כשהוא מזמר לעצמו, ״טרללה…טרללי…אין בעולם חזק כמותי!״.
״אתה חושב שאתה הכי חזק אבל אתה לא, אני יותר חזק!״ הרעים בקולו האביר, עדיין במסתור.
״אתה חושב שאתה יותר חזק? בוא ותוכיח, הילחם נגדי!״ קרא הדרקון בזעם.
״בשמחה״ קרא גם האביר, ונעמד בפתח המאורה.
האביר נלחם בעוז, אך הדרקון, כיאה לגודלו ולאימוניו הרבים בהרג גיבורים, היה ממש חזק.
בקושי רב, דחף האביר את המפלץ לבור שחפר קודם לכן, והדרקון נפל דרך הבור ישר ללבה.
כשראה האביר שהדרקון אכן מת, חיפש במאורה אחר המפתח לשלשלאות.
בסוף מצא את המפתח, שהיה בגומחה קטנה לקראת סוף המערה, התיר את השלשלאות, והציל את הנסיכה היפה, שכעת היו פניה מלוכלכות ומושחתות מעט מן השהות עם הדרקון.
הוא תפס את ידה, ויצא איתה אל מחוץ למערה, כשהוא נזהר לא ליפול לבור שאליו הפיל את המפלץ.
הנסיכה, שהתאהבה בינתיים באביר האמיץ ובעל העוז, אשר סיכן את חייו למענה, הלכה איתו בשמחה בחזרה אל הארמון המלכותי, שם חיכה המלך המדוכדך לשובה של ביתו או להודעה על מותה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כשראה המלך שהאביר הציל את הנסיכה, רצה לקיים את הבטחתו, אך לא אהב הוא את מראהו של האביר, ובכל פעם שהביט בו, חטף חלחלה.
לכן אמר זאת לאביר, ״אם רוצה אתה להתחתן עם בתי, עליך להביא לי סיר שיכול להפוך לסירה״.
המלך, שסבר שמשימתו בלתי אפשרית, היה מרוצה.
כך חשב על המשימה גם האביר, שהתחיל להבין אט אט את כוונתו של המלך.
אך בכל זאת, עזב בעצב ובנחישות את הארמון, והחל מחפש ומחפש ללא הפסקה.
בלילה, לאחר חיפושים מרובים, הגיע לבקתה קטנה ועזובה, כך חשב, ביער העבות והסבוך שגדל במרחק שלוש או ארבע שעות רכיבה מהארמון, ושם לן לאותו הלילה.
עם זריחת החמה, עזב את הבקתה בזריזות ויצא במהרה לדרכו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
עוד הוא מחפש, ראה שדון קטן בזווית עינו.
השדון נאבק באוויר, והאביר לא הבין מדוע.
הוא התקרב וסקר את האזור, ואז ראה שזקנו של השדון תקוע בשורשיו של עץ אלון חזק.
הוא עבד קשה, ובצהריי היום הצליח לשחררו.
השדון, שהיה אסיר תודה, אמר לו, ״אתה שיחררת אותי, ולכן אני מעניק לך משאלה אחת״.
לכם ברורה משאלתו של האביר, אך אספר בכל זאת.
האביר לא נזקק אפילו לא לרגע בכדי לחשוב, ותוך שניות ספורות ענה,
״מבקש אני סיר. סיר שיכול להפוך לסירה״.
״טוב,״ אמר השדון, שהיה מופתע מן הבקשה המשונה, ובין רגע קיבל האביר את משאלתו.
האביר דהר לעבר הארמון, כשהוא מחזיק בידיו בזהירות את הסיר הפלאי.
הוא הגיע לארמון למחרת היום, ונכנס במהירות ישר לחדרו של המלך.
״הנה מבוקשך, עכשיו תן לי נא את בתך לאישה״ אמר בביטחון.
המלך התפלא על הצלחתו של האביר, אך קיים את אשר הבטיח.
עוד באותו לילה נישא הזוג המאושר בחגיגה גדולה, והם חיים להם באושר ועושר עד עצם היום הזה.
הסוף!
תגובות (0)