אריאל
מרפי וצ'יפס (האריה שואג לנצח- חוץ מפעם אחת אולי שהיו הכתוביות)

על אריה ששואג לנצח

אריאל 12/04/2017 938 צפיות 6 תגובות
מרפי וצ'יפס (האריה שואג לנצח- חוץ מפעם אחת אולי שהיו הכתוביות)

התפרסנו על הספא הענקית והשטיח ועמדנו לראות סרט, כל המשפחה.
לפעמים אני שוכח כמה הרבה אנחנו; כשאנחנו ביחד, כלומר.
לפעמים אנחנו לא ביחד.
לפעמים הם ביחד ואני לא (אבל זה אשמתי)
אבא שאל אותי אתמול: למה אתה מוכרח לחשוב ככה, כמו שאתה חושב.
כי ככה- חשבתי אז, ולא אמרתי, כי ככה זה לא תשובה.
אבל הסרט מתחיל עכשיו, באריה שואג, והוא מניח יד ענקית על הכתף שלי, ואני אוסף את הרגליים לחזה ומסתכל על כולם דחוסים סביבי: אוסף של שמיכות וגפיים, מחוברים בדם ונוסטלגיה של ילדים (מריבות, וויטמנצ'יק ומלחמות כריות וקלטות לפני השנה)
הסרט נתקע פתאום, ומישהו אומר שהאינטרנט דפוק. ומישהו קם לבדוק את הראוטר. ומישהו מקלל את בזק. ומישהו אומר שאין לו מקום. ואימא שואלת מי רוצה צ'יפס.
כולנו זזים.
אני צוחק אז, ומשעין את הראש על היד של אבא, בעניים עצומות. לפעמים אני שוכח. אני שוכח שאף פעם לא נצליח לראות סרט ביחד. אבל זה מצחיק


תגובות (6)

זה מורפי. אני מתעקשת.
רגעי הנאה שכאלה. אהבתי תפשטות שהסיפור, נראלי עשית את זה טוב יותר הפעם. (אתה כותב "זה" במקום "זו", לא הצלחתי להתאפק.)

12/04/2017 00:19

זה כזה חמוד ומעצבן באותו הזמן

12/04/2017 00:33

זה מאד מקסים וריאלי. מזכיר לי את המשפחה שלי.
*ספה.
וויטמינצ'יק זה החיים. וזה מצחיק כי אמרת אריה שואג שזה גם האריה הזה מהסרטים וגם האריה של הסירופ. מגניב

12/04/2017 00:35

צ'יפס

12/04/2017 01:06

*ספה. גם אצלנו אי אפשר לראות סרט כולם יחד. קצת לא מובן כל הקטע של הביחד לא ביחד ודרך החשיבה שלו. זה לא מובן ואף תקוע. חוץ מזה זה תיאור נחמד מאוד של משפחה שמנסה לראות סרט

14/04/2017 01:56

אני אוהבת אריות. נט אציליים ופראים כל כך באותו זמן. אני במיוחד אוהבת את אסלן מנרניה, וברור שאת סימבה ממלך האריות (BTW- אני יודעת מי הרג את מופסה!)

14/04/2017 01:57
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך