פרחים
מי שקורא בבקשה להגיב.
זו העלאה חוזרת בגלל שאני מוחקת את כל הספורים ומעלה מחדש.
פרחים ♥

קסמים – פרק ראשון

פרחים 23/01/2014 1013 צפיות אין תגובות
מי שקורא בבקשה להגיב.
זו העלאה חוזרת בגלל שאני מוחקת את כל הספורים ומעלה מחדש.
פרחים ♥

קסמים
פרק ראשון : לבד
זהו היה יום קודר במיוחד, כמו שאר הימים בלונדון, הימים האלה שאתה בכיתה ולא שומעים אפילו מה המורה אומרת בגלל שהגשם היכה בחלונות בעוצמה גדולה כל כך. וג'ני, ילדה בעלת שיער ג'ינג'י, עניים כחולות ונמשים , כרגיל, הייתה שקועה בחלומות בהקיץ בזמן שהצלצול נשמע והמורה נתנה אישור לכולם לצאת מהכיתה. אפילו כל צעקות ה "יש! חופש!!! " ועוד של התלמידים בכיתתה , היא, שלא כמו כולם, לא יצאה החוצה בצעקות. ג'ני ישבה במקומה, ראשה שעון על ידה והיא מנותקת לגמרי מהמציאות. המורה ג'ורג'יה יצאה מהכיתה במהירות. היא לא רצתה להסתבך עכשיו עם הילדה החדשה, שכל זמן השיעור יושבת ושותקת, ובמבטה, שלא כמו מבטו של כל ילד, היה קשוב, ולא משועמם. כל מורה אחר היה חושב שזה נהדר שיש לפחות תלמיד אחד שיושב ומקשיב, אבל הילדה הזאת לא ישבה והקשיבה למורה. יא ישבה והקשיבה בשקט לסערה המתחוללת במוחה. את הסערה הזאת איש אינו יכול לעצור, רק היא עצמה. רק היא יכולה להקדיש לפחות זמן מה כדי לסדר את הסערה. ולדעתה של ג'ני, בית הספר רק הגביר את עוצמת הסערה הזו שבמוחה.
"ג'ני, בואי כבר! אני לא מאמינה שגם בבית הספר החדש את מתנהגת ככה! עוד עשר דקות סוגרים את בית הספר, ובגללך נתקע פה עוד איזה 16 שעות! לא הספיקו לך שמונה השעות האלו?!" אמרה לה סוזן, אחותה הגדולה, עם שיער ג'ינג'י בדיוק כמוה אך עיניה בצבע הדבש.
ג'ני קמה מכיסאה בבהלה. " מה, כבר צריך ללכת?" אמרה, ונשמעה מאוכזבת שצריכה לקום ולעזוב את הכיסא שעליו ישבה שמונה שעות מתחילת היום. "כן! כבר היינו אמורות להיות בבית! נו, למה את מחכה!? להזמנה מיוחדת או משהו?! מהר, לפני שנאחר את האוטובוס ונסתבך בצרות!" את כל הדברים האלו אמרה אחותה הגדולה של ג'ני, סוזן. סוזן הייתה גדולה מג'ני בשנתיים, והיא למדה בכיתה י' . ג'ני, לעומתה, למדה בכיתה ח'. דבריה של סוזן החזירו בחזרה את ג'ני למציאות.
"כן, חכי, אני רק אוספת את הדברים ובאה, אוקי?" השיבה ג'ני לסוזן. גם ג'ני לא רצתה ממש להסתבך בצרות. "טוב, אבל תעשי את זה ממש ממש מהר. את רוצה שאני יעזור לך?" השיבה לה סוזן, שנרגעה במקצת. " לא , תודה. הנה, סיימתי, אני באה!" אמרה לה ורצה אליה. שתיהן רצו ומהרו לאוטובוס.
" זו הפעם הראשונה והאחרונה שאני מחכה לכן, בנות! פעם הבאה אני נוסע או שאתן מגיעות בול בזמן. " אמר להן הנהג כשנכנסו לאוטובוס. "את רואה?! כבר נכנסנו לצרות, והכל בגללך!" אמרה סוזן. עוד תכונה חשובה שצריך לציין אצל סוזן, זה שהיא מאוד טובה בלימודים, ולא כדאי לעצבן אותה בנוגע לזה.
שתיהן ירדו בתחנה וג'ני התחילה לדבר. "אני ממש מצטערת! אני לא שמתי לב שהיה צלצול. את יודעת, אני אפילו לא זוכרת מה אני מדמיינת אחרי שאני חולמת בהקיץ, וזה קורה לי תמיד!" עכשיו ג'ני כעסה. זה ממש לא פייר , חשבה לעצמה. זה ממש לא פייר שצועקים עליך על משהו שאתה אפילו לא זוכר ממנו כלום! היא צעקה במוחה. "מה?! את רצינית?! את לא זוכרת מה את חולמת?!" סוזן אמרה לה, מופתעת. "כן, אין לי מושג. כל מה שאני זוכרת זה שהמורה מדברת , אני נרדמת, אבל אני יודעת שאני לא עוצמת עיניים, ואז אני זוכרת שאת מעירה אותי ואנחנו ממהרות יחד לתחנה." אמרה ג'ני, ששמחה שאחותה נרגעה, ושהיא לפחות זוכה במעט תשומת לב ממנה.
"כן, אני לא זוכרת כלום. למרות שאני די בטוחה שכל פעם אני חולמת אותו הדבר." אמרה לה ג'ני.
ומאז הן לא דיברו עד שהגיעו הביתה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך