קפיצה (לרכוב על הסוס)

לנסות כדי להיכשל 03/11/2015 1155 צפיות 9 תגובות

שני שדונים קטנים קפצו באחו. הם הסתתרו בין העלים ושיחקו אחד עם השני בתופסת-טיפות-טל. הם קפצו קפיצות-על. אחד ירוק והשני סגלגל. הסגלגל ניתר לגבהים מסחררים, שעמדו ביחס ישר לריבוע הגובה שלו. הירוק קפץ עד שורש המרחק בינו לבין תחילת השמיים.
בימים כתיקונם הכול היה יפה. יפות היו גם המילים שאמרו השדונים זה לזה. את השמות שלהם הם שמרו בסוד. למרות ששמותיהם היו סוד, הצליחו העשבים לגלות את שמו של אחד מהם: 'לוקרץיו'.
אין זה משנה מה היה שמו.
חלפו אלף ימים מיום היוולדם, ואז בא לאחו, עירום ובשיא תפארתו, אדם. אדם – יציר גן העדן. זקוף וטהור וחזק. ואיך האדם עמד שם, כתפיו הגולמיות הרחבות תלויות בטיפשות לצידי ראשו הקטן, כצמד יועצים אילמים. "אני מתערב שבתוך הראש יש לו רקמת שריר." "אל תמהר כל כך להסיק מסקנות, שדוני. אין זה בלתי סביר שאולי, בלשון מיוחד, בראש יש לו לפת וקמצוץ של ציפורן חתול." "אתה יודע שאני אלרגי לחתולים." "ואז מה? אני אלרגי לנשים בודדות." "אני לא נשים בודדות!". ולכן במוח שלו יש ציפורן. מ.ש.ל."
האדם שמע דיבורים ונבהל. משום שלא ידע לדבר הוא נהם. ומפני שנהם, השדונים נבהלו והסתתרו מתחת לפטריית אמניטה כחולה. האדם רקע ברגליו והחל לתלוש עשבים. הצרחות של העשבים גרמו לפטרייה הכחולה להפריש מים ואז השדונים קפצו החוצה כי הם פחדו ממים, כמו חתולים. האדם ראה אותם ונבהל. הוא התכווץ לכדי כדור והתייפח, מוסתר תחתי קצי גבעולי העשב. השדונים קפצו מעליו והציצו בו. הם התלחשו מאחורי גזע. "אולי הראש שלו הוא מיכל מלא בדמעות?" "יש לו דליפה מן העיניים." "למים יש צבע מלוח." ואז השדון הירוק חש צורך עז להגיד מילים ממש יפות לשדון הסגלגל. למשל: "אוקסידינצימינצי", "פאספאקלאריה", "קרדיוסינדרוסה" ו- "מוז'ינגה". השדון הסגלגל התפעל מכך, וחש צורך להוכיח את אונו שלו כשי שווה ערך בסחר חליפין זה של תכונות נעלות (לך תבין שדונים). לשם כך הוא נתן קפיצה ענקית שהייתה גבוה מכל הקפיצות שקפץ אפילו לפני כן.
"שכל… לא!" קרא השדון הירוק. "זה בסדר, לוקרץיו. הכול תחת שליטה." אמר השדון הסגלגל בעודו באוויר. הוא נחת על הראש של האדם, אך במקום להיעצר, הוא החליק פנימה אל תוך הקופסא הכבדה שנקראה "ראש". האדם, כך הבין לוקרץיו, לא היה עשוי מאותו חומר כמו השדון. למעשה, השדון "שכל" היה חולף דרך גופו קליל, אלמלא נחבט במשהו אחר ששכן בתוך ראשו של האדם. השדון לוקרץיו ראה את חברו הופך למוח. לא היה לו צער כלפי הדבר, כי לך תבין שדונים. לא הייתה לו גם פליאה. הוא המשיך לקפוץ באחו לבדו, ולא חש בחיסרון חברו. ואילו חייהם של האדם ושל השדון "שכל" השתנו ללא היכר. הם הפכו לסוס ולרוכבו גם יחד. ובלי שהייתה להם יד בדבר, נהיו לישות אחת יחידה.


תגובות (9)

מדהים!

03/11/2015 01:05

איכסוש

03/11/2015 01:32

זה סיפור גאוני! ממש אוהבת את הסיפורים שלך!

03/11/2015 15:54
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך