לני דני

לני דני הוא שמו של תינוק. משפחתו קראה לו כך מפני שהוא תמיד מפזר את כל האוכל שלו בכל המטבח או בכל מקום אחר. המשפחה לא רצתה לקחת אותו לאירועים, אבל לא הייתה לה ברירה. לני דני היה תינוק מלוכלך וחסר נימוסים.
המשפחה ניסתה ללמד אותו איך להתנהג, אבל בכל פעם שהם ניסו להסביר לו – הוא קם והלך. לאחר שבוע המשפחה החליטה ללכת לפסיכולוגית. הפסיכולוגית אמרה: "אולי פשוט תיקחו אותו לגן?"
"גן? מה זה גן?"
"גן, זהו מקום בו תינוקות וילדים לומדים, משחקים ואוכלים."
"בסדר, אנחנו ננסה."
"בוא לני דני, הולכים לגן."
"מה? זה? גן?"
"גן, הוא מקום בו אפשר לשחק, ללמוד ולאכול."
"ואולי אפילו תכיר חברים חדשים!"
"אמא אני רוצה להישאר בבית, אני לא רוצה ללכת."
"אתה חייב, כל ילד ותינוק הולכים לגן, כי רק שם אתה תהיה מוכן לחיים…"
כשהם הגיעו לגן, הגננת קידמה את פניהם בברכה והאם החליטה שהיא תישאר בגן עד שהיא תראה שבנה משתלב. אבל המצב היה הפוך.
כל הילדים התעלמו מלני דני, הם תמיד חשבו שיש לו צורה מוזרה, ובקשר לשם! איזה מין שם זה? מה, הוא נולד במדבר?
הגננת אמרה: "ילדים, בבקשה! אני רוצה שתשתפו את לני דני במשחקים, הוא חדש ואתם צריכים לעשות לו קבלת פנים נעימה. תתייחסו אליו כאילו הוא כל אחד ואחד מכם…"
"אפשר לשחק איתכם?"
"לא, אנחנו באמצע משחק, אולי כשנגמור תוכל לשחק איתנו."
"ילדה, אפשר לשחק איתך?"
"לא קוראים לי ילדה, קוראים לי סימה, ואני לא יכולה לשחק איתך מפני שזה משחק ליחיד."
"אז לפחות אפשר להסתכל, סימה?"
"כן, בטח…"
כשנגמר היום לני דני חזר הביתה עצוב.
אמו שאלה אותו: "לני דני, למה אתה עצוב?"
"מפני שאף אחד לא רצה לשחק איתי, וסימה אמרה שאני יכול רק להסתכל."
"לפי דעתי אתה צריך לבקש מהם יפה, כמו: "אפשר לשחק איתכם בבקשה?" ואז אולי יתנו לך לשחק."
"טוב, בסדר, אני אנסה."
יום למחרת, הגננת קידמה את פני לני דני ונתנה לו להיכנס לגן.
לני דני שאל את סימה: "סימה, אפשר לשחק איתך בבקשה?"
"כן בטח, בוא תשב לידי."
הגננת הסתכלה מהצד איך הילדים משחקים עם לני דני ומסרה זאת לאמו של לני דני. אמו של לני דני שמחה מאוד על כך שבנה משחק סוף סוף עם ילדים אחרים.
לני דני חזר הביתה עליז, כשחיוך ענק מרוח על פניו.
"איך היה לך היום?"
"בסדר, ואפילו שיחקתי עם הילדים."
"כן? יופי."
"אני רק צריכה להתקשר רגע לגננת. בינתיים תאכל, בסדר?"
"כן, בסדר אמא."
"הלו? מי זה?"
"זאת אמא של לני דני."
"כן?"
"רציתי לשאול משהו."
"כן, בסדר."
"לני דני התנהג בנימוס היום?"
"למה את שואלת?"
"סתם כדי לדעת."
"כן, הוא שיחק בנימוס עם הילדים."
"הוא אכל בנימוס?"
"אפשר להגיד ש…כן."
"טוב, תודה, ביי."
"דני?"
"דני??"
"דני???"
"מה אמא?"
"למה אתה לא עונה לי?"
"מפני שחשבתי שאת לא קראת לי כי אני רגיל שקוראים לי לני דני."
"טוב, בסדר."
"אמא? למה קראת לי דני ולא לני דני?"
"מפני שאתה כבר לא מופרע וחסר נימוסים. דיברתי עם הגננת והיא אמרה לי שהתנהגת ואכלת בנימוס. אפשר לשאול איך השתנית?"
"תמיד סימה מעירה לי על כך שאני לא מנומס ואני רוצה שהיא תאהב אותי, בגלל זה החלטתי להשתנות."
"אני כל כך שמחה שהצלחת להשתנות. אני מיד מתקשרת לאבא לספר לו על כך שהצלחת להשתנות. מעכשיו כולם יקראו לך דני, ואני מקווה גם שכל מי שלא מתנהג בנימוס יתחיל להשתנות מפני שאם מתנהגים לא בנימוס כלפי מישהו הוא יכול פשוט לשנוא אתכם."
אז תקשיבו להוראות של המבוגרים ותהיו מנומסים!

הסוף המנומס.