100 טבעות לעץ

ביום ראשון הסתיים לו יום הלימודים
הנה הרגע הגיע…
אל סבא וסבתא מגיעים נועם וליה.
כל יום אחרי הלימודים הם מגיעים
כי אמא ואבא בעבודה נמצאים
הנה היום מחליט נועם כך פתאום
לפתוח בשיחה עם סבא
על מה ששמע מאמא וסבתא
שתיהן אומרות …
"את גיל העץ מראות הטבעות"
נועם אמר: "זה לא הגיוני"
אבל הסבא השיב: " זה אמיתי ולא דמיוני"
"אתה רוצה לראות?" הסבא שאל
"כן אחרי שאוכל".
נועם גמר לאכול את מרק הפטריות
והלך עם סבו לטייל ביערות
פתאום הגיע ליה
"אוףףףףף" אמר נועם לסבא "רציתי להיות אתך לבד"
הסבא ענה "טובים השניים מן האחד"
פתאום מצאו עץ עבה שבתוכו 100 טבעות
הסבא אמר "כנראה שהוא חי במאה שנים הקודמות"
נועם שאל " סבא מה היה לפני מאה שנה?"
"בוא ואספר לך" הסבא ענה
נועם ליה והסבא המשיכו וצעדו
לשמוע מה היה לפני מאה שנה הם חיכו
סבא ישב על סלע נועם מימין וליה משמאל
והסבא התחיל לספר להם הכול
"הכול היה שממה
רק חול וחול ואדמה,
לא היו בניינים
לא קטנים ולא גדולים
גם לא מכוניות ולא כבישים,
כולם רכבו על חמורים וגם גמלים,
לא הייתה כנסת וגם לא ממשלה,
התורכים שלטו פה בארצנו הקטנה,
מי שהתנהג לא יפה הוצא להורג בתלייה"
"נו סבא ספר…ספר מה עוד קרה
פה בישראל לפני מאה שנה"
"רגע סבלנות ילדים תנו לי לחשוב,
אני לא יכול כל כך מהר מהראש לשלוף."
"אם התחלנו את שיחתנו בעצים
בואו שמעו משהו מדהים…
את יער בן שמן אתם מכירים?"
"כן סבא, עשינו שם לא מזמן אוהלים"
"שם נשתל העץ הראשון לפני מאה שנים,
מאז ועד היום שתלו בארצנו הקטנה
220,000,000 עצים בכל רחבי המדינה"
"טוב סבא חכה דקה" ליה קפצה ואמרה
"אני רעבה ורוצה לאכול,
בואו נחזור הביתה…אח"כ תספר לנו הכול"
"אבל סבא אני רוצה להקשיב"
"לא נורא נועם" הסבא השיב.
נועם ליה והסבא חזרו יחדיו הביתה.
"היי חמודים אתם בטח רעבים?!" אמרה סבתא צילה
ואוכל היא מהר הביאה.
הכול היה מוכן כולם ישבו סביב השולחן
המשפחה אכלה את האוכל הטעים
שסבתא צילה הכינה בימים האחרונים
נועם ישב לו בצד
חיכה שהוא וסבא ישבו אחד על אחד
הסבא את האוכל גמר
ונועם אמר : "נו סבא עכשיו תוכל לספר לי?"
"כן בוא ואספר לך איך היה בזמני…"
"לא הייתה טלוויזיה וגם לא מחשב,
לא היה מול מה להתיישב,
לרדיו היינו מאזינים,
מוסיקה טובה בפטיפון שומעים,
לא היה טלפון היו רק מכתבים,
ככה אחד לשני היינו מסרים מעבירים"
"סבא היה לכם מאד משעמם?!"
מביט נועם בסבא ומשתומם
"לא ולא אתה פה טועה
היינו כל היום משחקים ברחוב ההומה,
כל הילדים מקטן ועד גדול
בנים בנות מכל וכל
משחקים כולם בכל משחק
לא משנה מי חלש ומי חזק"
"וואו סבא זה נשמע לי מעניין"
נועם ממשיך להתעניין…
"לא היו משחקי קופסא, בובות וצעצועים?"
"לא ולא בובות הכינו מגרביים וכפתורים"
"הבובה לא הייתה יפה בכלל!" קבעה ליה
אף אחד לא שם לב שהיא הגיעה.
"זה לא היה חשוב אם הבובה יפה
העיקר שהיה כיף לשחק בה"
"ומה עם מכוניות וכלי תחבורה" נועם תמה
סבא מתרווח לו על הכורסא…
חיוך גדול עולה על פניו עם קריצה
הוא נזכר במכונית הישנה שבליבו כל כך יקרה
"הייייי….." הוא נאנח "הבריסקה הירוקה"
"כן כן ילדי היו מכוניות אולי אפילו יותר טובות
בלי כל השכלולים והן היו נוסעות לכל הטיולים"
פתאום השיחה נקטעה
כי מהמטבח סבתא צעקה
"עזרו לי אני מפחדת
יש עכבר על המגרדת"
ליה מהר נגשת למטבח
כדי לראות אם העכבר ברח
סבא ונועם למטבח נגשים
כדי לראות את מצב העניינים
סבתא כל כך מפחדת
וליה באה ולה עוזרת
סבתא וליה את כלי המטבח מפנות
והחוצה מהר הן יוצאות
סבא שם מלכודת עם גבינה צהובה ואמר:
"עוד מעט יילכד בה העכבר"
נועם וסבא מהמטבח הולכים
על הספה הם מתיישבים
את שיחתם ממשיכים…
"כמה שנים כבר יש מכוניות?"
וסבא עונה "150 שנה לא פחות"
נועם היה מאד מופתע
כי הוא חשב שמכוניות קיימות רק 20 שנה
פתאום שמעו את ליה צועקת
"העכבר נלכד!!!" והיא כל כך מאושרת
סבא לקח את המלכודת
"תעיף אותו לפח" ליה אומרת
נועם היה חייב להוסיף
"סבא בבקשה לפח את העכבר אל תעיף"
סבא לקח את העכבר שיחרר אותו בשדות ואמר…
נקווה שהוא לא יחזור מחר
סבא נועם וליה הביתה חוזרים
ולשמוע את הסיפורים של סבא משתוקקים
פתאום גשם התחיל לרדת
וליה מאד מתלהבת
מהר הביתה הם רצים
ומהגשם הם בורחים
סבא ליה ונועם הביתה נכנסים
בבית חמים ונעים
פתאום ליה אומרת : "מתי אמא חוזרת"
"עוד מעט חמודה" סבתא לה משיבה
סבא נזכר ואמר : " פעם האמהות לא עבדו
הן היו בבית ובילדים טיפלו"
"אז איך בדיוק הסתדרו?"
"פשוט מאד הסתפקו במה שיש בלי להתייאש"
לפתע בדלת נשמעת דפיקה
ליה פותחת ורואה את אמה
נועם בא ואת אמו מחבק
ולא שוכח אותה לנשק
אמא לבית נכנסת
וסבתא לה אומרת….
"הילדים אליך מאד התגעגעו
ולראות אותך הם חיכו"
אמא נועם וליה להתראות אומרים
ומהבית הם יוצאים
סבא מנופף לשלום את ידו
נועם מסתכל וחושב בליבו
"כל כך כיף היה לי עם סבי
חבל שמה שהיה פעם הוא גם לא בזמני".